1 א ואלה דברי דוד האחרנים  נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על--משיח אלהי יעקב ונעים זמרות ישראל

2 ב רוח יהוה דבר בי ומלתו על לשוני

3 ג אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל  מושל באדם--צדיק מושל יראת אלהים

4 ד וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ

5 ה כי לא כן ביתי עם אל  כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה--כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח

6 ו ובליעל כקוץ מנד כלהם  כי לא ביד יקחו

7 ז ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת  {פ}

8 ח אלה שמות הגברים אשר לדוד  ישב בשבת תחכמני ראש השלשי הוא עדינו העצנו (העצני)--על שמנה מאות חלל בפעם אחד (אחת)  {ס}

9 ט ואחרו אלעזר בן דדי (דדו) בן אחחי בשלשה גברים (הגברים) עם דוד בחרפם בפלשתים נאספו שם למלחמה ויעלו איש ישראל

10 י הוא קם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב ויעש יהוה תשועה גדולה ביום ההוא והעם ישבו אחריו אך לפשט  {ס}

11 יא ואחריו שמה בן אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים

12 יב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ויך את פלשתים ויעש יהוה תשועה גדולה  {ס}

13 יג וירדו שלשים (שלשה) מהשלשים ראש ויבאו אל קציר אל דוד--אל מערת עדלם וחית פלשתים חנה בעמק רפאים

14 יד ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם

15 טו ויתאוה דוד ויאמר  מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער  {ס}

16 טז ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם ליהוה

17 יז ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגברים  {ס}

18 יח ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשי (השלשה) והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל ולו שם בשלשה

19 יט מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא  {ס}

20 כ ובניהו בן יהוידע בן איש חי (חיל) רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את האריה (הארי) בתוך הבאר ביום השלג

21 כא והוא הכה את איש מצרי אשר (איש) מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו

22 כב אלה עשה בניהו בן יהוידע ולו שם בשלשה הגברים

23 כג מן השלשים נכבד ואל השלשה לא בא וישמהו דוד  {ר} br אל משמעתו  {ס}

24 כד עשהאל אחי יואב בשלשים אלחנן בן דדו  {ר} br בית לחם  {ס}

25 כה שמה החרדי  {ס}  אליקא  {ר} br החרדי  {ס}

26 כו חלץ הפלטי  {ס}  עירא  {ר} br בן עקש  {ס}  התקועי  {ס}

27 כז אביעזר  {ר} br הענתתי  {ס}  מבני החשתי  {ס}

28 כח צלמון  {ר} br האחחי  {ס}  מהרי הנטפתי  {ס}

29 כט חלב בן בענה  {ר} br הנטפתי  {ס}  אתי בן ריבי מגבעת בני בנימן  {ס}

30 ל בניהו  {ר} br פרעתני  {ס}  הדי מנחלי געש  {ס}

31 לא אבי עלבון  {ר} br הערבתי  {ס}  עזמות הברחמי  {ס}

32 לב אליחבא  {ר} br השעלבני  {ס}  בני ישן יהונתן  {ס}

33 לג שמה  {ר} br ההררי  {ס}  אחיאם בן שרר האררי  {ס}

34 לד אליפלט  {ר} br בן אחסבי בן המעכתי  {ס}  אליעם בן אחיתפל  {ר} br הגלני  {ס}

35 לה חצרו (חצרי) הכרמלי  {ס}  פערי  {ר} br הארבי  {ס}

36 לו יגאל בן נתן מצבה  {ס}  בני  {ר} br הגדי  {ס}

37 לז צלק העמני  {ס}  נחרי  {ר} br הבארתי--נשאי (נשא) כלי יואב בן צריה  {ס}

38 לח עירא  {ר} br היתרי  {ס}  גרב היתרי  {ס}

39 לט אוריה  {ר} br החתי--כל שלשים ושבעה  {פ}

1 São estas as últimas palavras de Davi: Diz Davi, filho de Jessé, diz a homem que foi exaltado, o ungido do Deus de Jacó, o suave salmista de Israel.

2 O Espírito do Senhor fala por mim, e a sua palavra está na minha língua.

3 Falou o Deus de Israel, a Rocha de Israel me disse: Quando um justo governa sobre os homens, quando governa no temor de Deus,

4 será como a luz da manhã ao sair do sol, da manhã sem nuvens, quando, depois da chuva, pelo resplendor do sol, a erva brota da terra.

5 Pois não é assim a minha casa para com Deus? Porque estabeleceu comigo um pacto eterno, em tudo bem ordenado e seguro; pois não fará ele prosperar toda a minha salvação e todo o meu desejo?

6 Porém os ímpios todos serão como os espinhos, que se lançam fora, porque não se pode tocar neles;

7 mas qualquer que os tocar se armará de ferro e da haste de uma lança; e a fogo serão totalmente queimados no mesmo lugar.

8 São estes os nomes dos valentes de Davi: Josebe-Bassebete, o taquemonita; era este principal dos três; foi ele que, com a lança, matou oitocentos de uma vez.

9 Depois dele Eleazar, filho de Dodó, filho de Aoí, um dos três valentes que estavam com Davi, quando desafiaram os filisteus que se haviam reunido para a peleja, enquanto os homens de Israel se retiravam.

10 Este se levantou, e feriu os filisteus, até lhe cansar a mão e ficar pegada à espada; e naquele dia o Senhor operou um grande livramento; e o povo voltou para junto de Eleazar, somente para tomar o despojo.

11 Depois dele era Samá, filho de Agé, o hararita. Os filisteus se haviam ajuntado em Leí, onde havia um terreno cheio de lentilhas; e o povo fugiu de diante dos filisteus.

12 Samá, porém, pondo-se no meio daquele terreno, defendeu-o e matou os filisteus, e o Senhor efetuou um grande livramento.

13 Também três dos trinta cabeças desceram, no tempo da sega, e foram ter com Davi, à caverna de Adulão; e a tropa dos filisteus acampara no vale de Refaim.

14 Davi estava então no lugar forte, e a guarnição dos filisteus estava em Belém.

15 E Davi, com saudade, exclamou: Quem me dera beber da água da cisterna que está junto a porta de Belém!

16 Então aqueles três valentes romperam pelo arraial dos filisteus, tiraram água da cisterna que está junto a porta de Belém, e a trouxeram a Davi; porém ele não quis bebê-la, mas derramou-a perante o Senhor;

17 e disse: Longe de mim, ó Senhor, que eu tal faça! Beberia eu o sangue dos homens que foram com risco das suas vidas? De maneira que não a quis beber. Isto fizeram aqueles três valentes.

18 Ora, Abisai, irmão de Joabe, filho de Zeruia, era chefe dos trinta; e este alçou a sua lança contra trezentos, e os matou, e tinha nome entre os três.

19 Porventura não era este o mais nobre dentre os trinta? portanto se tornou o chefe deles; porém aos primeiros três não chegou.

20 Também Benaías, filho de Jeoiada, filho dum homem de Cabzeel, valoroso e de grandes feitos, matou os dois filhos de Ariel de Moabe; depois desceu, e matou um leão dentro duma cova, no tempo da neve.

21 Matou também um egípcio, homem de temível aspecto; tinha este uma lança na mão, mas Benaías desceu a ele com um cajado, arrancou-lhe da mão a lança, e com ela o matou.

22 Estas coisas fez Benaías, filho de Jeoiada, pelo que teve nome entre os três valentes.

23 Dentre os trinta ele era o mais afamado, porém aos três primeiros não chegou. Mas Davi o pôs sobre os seus guardas.

24 Asael, irmão de Joabe, era um dos trinta; El-Hanã, filho de Dodó, de Belém;

25 Samá, o harodita; Elica, o harodita;

26 Jelez, o paltita; Ira, filho de Iques, o tecoíta;

27 Abiezer, o anatotita; Mebunai, o husatita;

28 Zalmom, o aoíta; Maarai, o netofatita;

29 Helebe, filho de Baaná, o netofatita; Itai, filho de Ribai, de Gibeá dos filhos de Benjamim;

30 Benaías, o piratonita; Hidai, das torrentes de Gaás;

31 Abi-Albom, o arbatita; Azmavete, o barumita;

32 Eliabá, o saalbonita; Bene-Jásen; e Jônatas;

33 Samá, o hararita; Aião, filho de Sarar, o hararita;

34 Elifelete, filho de Acasbai, filho do maacatita; Eliã, filho de Aitofel, o gilonita;

35 Hezrai, o carmelita; Paarai, o arbita;

36 Igal, filho de Natã, de Zobá; Bani, o gadita;

37 Zeleque, o amonita; Naarai, o beerotita, o que trazia as armas de Joabe, filho de Zeruia;

38 Ira, o itrita; Garebe, o itrita;

39 Urias, o heteu; trinta e sete ao todo.