1 א ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר
2 ב בן אדם כתוב (כתב) לך את שם היום--את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה
3 ג ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים
4 ד אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא
5 ה מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה {ס}
6 ו לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל
7 ז כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר
8 ח להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע--לבלתי הכסות {פ}
9 ט לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה
10 י הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו
11 יא והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה--תתם חלאתה
12 יב תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה
13 יג בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך
14 יד אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה {פ}
15 טו ויהי דבר יהוה אלי לאמר
16 טז בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך
17 יז האנק דם מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל
18 יח ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי
19 יט ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה
20 כ ואמר אליהם דבר יהוה--היה אלי לאמר
21 כא אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו
22 כב ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו
23 כג ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם--לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו
24 כד והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה--וידעתם כי אני אדני יהוה {ס}
25 כה ואתה בן אדם--הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם
26 כו ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים
27 כז ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה {פ}
1 Again, in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, the word of Jehovah came unto me, saying, 2 Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day: the king of Babylon drew close unto Jerusalem this selfsame day. 3 And utter a parable unto the rebellious house, and say unto them, Thus saith the Lord Jehovah, Set on the caldron, set it on, and also pour water into it: 4 gather the pieces thereof into it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones. 5 Take the choice of the flock, and also a pile of wood for the bones under the caldron; make it boil well; yea, let the bones thereof be boiled in the midst of it.
6 Wherefore thus saith the Lord Jehovah: Woe to the bloody city, to the caldron whose rust is therein, and whose rust is not gone out of it! take out of it piece after piece; No lot is fallen upon it. 7 For her blood is in the midst of her; she set it upon the bare rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust. 8 That it may cause wrath to come up to take vengeance, I have set her blood upon the bare rock, that it should not be covered. 9 Therefore thus saith the Lord Jehovah: Woe to the bloody city! I also will make the pile great. 10 Heap on the wood, make the fire hot, boil well the flesh, and make thick the broth, and let the bones be burned. 11 Then set it empty upon the coals thereof, that it may be hot, and the brass thereof may burn, and that the filthiness of it may be molten in it, that the rust of it may be consumed. 12 She hath wearied herself with toil; yet her great rust goeth not forth out of her; her rust goeth not forth by fire. 13 In thy filthiness is lewdness: because I have cleansed thee and thou wast not cleansed, thou shalt not be cleansed from thy filthiness any more, till I have caused my wrath toward thee to rest. 14 I, Jehovah, have spoken it: it shall come to pass, and I will do it: I will not go back, neither will I spare, neither will I repent; according to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord Jehovah.
15 Also the word of Jehovah came unto me, saying, 16 Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke: yet thou shalt neither mourn nor weep, neither shall thy tears run down. 17 Sigh, but not aloud, make no mourning for the dead; bind thy headtire upon thee, and put thy shoes upon thy feet, and cover not thy lips, and eat not the bread of men. 18 So I spake unto the people in the morning; and at even my wife died; and I did in the morning as I was commanded.
19 And the people said unto me, Wilt thou not tell us what these things are to us, that thou doest so? 20 Then I said unto them, The word of Jehovah came unto me, saying, 21 Speak unto the house of Israel, Thus saith the Lord Jehovah: Behold, I will profane my sanctuary, the pride of your power, the desire of your eyes, and that which your soul pitieth; and your sons and your daughters whom ye have left behind shall fall by the sword. 22 And ye shall do as I have done: ye shall not cover your lips, nor eat the bread of men. 23 And your tires shall be upon your heads, and your shoes upon your feet: ye shall not mourn nor weep; but ye shall pine away in your iniquities, and moan one toward another. 24 Thus shall Ezekiel be unto you a sign; according to all that he hath done shall ye do: when this cometh, then shall ye know that I am the Lord Jehovah.
25 And thou, son of man, shall it not be in the day when I take from them their strength, the joy of their glory, the desire of their eyes, and that whereupon they set their heart, their sons and their daughters, 26 that in that day he that escapeth shall come unto thee, to cause thee to hear it with thine ears? 27 In that day shall thy mouth be opened to him that is escaped, and thou shalt speak, and be no more dumb: so shalt thou be a sign unto them; and they shall know that I am Jehovah.