1 א                   ויען איוב ויאמר br

2 ב   שמעו שמוע מלתי    ותהי-זאת תנחומתיכם br

3 ג   שאוני ואנכי אדבר    ואחר דברי תלעיג br

4 ד   האנכי לאדם שיחי    ואם-מדוע לא-תקצר רוחי br

5 ה   פנו-אלי והשמו    ושימו יד על-פה br

6 ו   ואם-זכרתי ונבהלתי    ואחז בשרי פלצות br

7 ז   מדוע רשעים יחיו    עתקו גם-גברו חיל br

8 ח   זרעם נכון לפניהם עמם    וצאצאיהם לעיניהם br

9 ט   בתיהם שלום מפחד    ולא שבט אלוה עליהם br

10 י   שורו עבר ולא יגעל    תפלט פרתו ולא תשכל br

11 יא   ישלחו כצאן עויליהם    וילדיהם ירקדון br

12 יב   ישאו כתף וכנור    וישמחו לקול עוגב br

13 יג   יבלו (יכלו) בטוב ימיהם    וברגע שאול יחתו br

14 יד   ויאמרו לאל סור ממנו    ודעת דרכיך לא חפצנו br

15 טו   מה-שדי כי-נעבדנו    ומה-נועיל כי נפגע-בו br

16 טז   הן לא בידם טובם    עצת רשעים רחקה מני br

17 יז   כמה נר-רשעים ידעך--    ויבא עלימו אידם br חבלים    יחלק באפו br

18 יח   יהיו כתבן לפני-רוח    וכמץ גנבתו סופה br

19 יט   אלוה יצפן-לבניו אונו    ישלם אליו וידע br

20 כ   יראו עינו כידו    ומחמת שדי ישתה br

21 כא   כי מה-חפצו בביתו אחריו    ומספר חדשיו חצצו br

22 כב   הלאל ילמד-דעת    והוא רמים ישפוט br

23 כג   זה--ימות בעצם תמו    כלו שלאנן ושליו br

24 כד   עטיניו מלאו חלב    ומח עצמותיו ישקה br

25 כה   וזה--ימות בנפש מרה    ולא-אכל בטובה br

26 כו   יחד על-עפר ישכבו    ורמה תכסה עליהם br

27 כז   הן ידעתי מחשבותיכם    ומזמות עלי תחמסו br

28 כח   כי תאמרו איה בית-נדיב    ואיה אהל משכנות רשעים br

29 כט   הלא שאלתם עוברי דרך    ואתתם לא תנכרו br

30 ל   כי ליום איד יחשך רע    ליום עברות יובלו br

31 לא   מי-יגיד על-פניו דרכו    והוא-עשה מי ישלם-לו br

32 לב   והוא לקברות יובל    ועל-גדיש ישקוד br

33 לג   מתקו-לו רגבי-נחל    ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר br

34 לד   ואיך תנחמוני הבל    ותשובתיכם נשאר-מעל

1 Then Job answered and said,

2 Hear diligently my speech;

And let this be your consolations.

3 Suffer me, and I also will speak;

And after that I have spoken, mock on.

4 As for me, is my complaint to man?

And why should I not be impatient?

5 Mark me, and be astonished,

And lay your hand upon your mouth.

6 Even when I remember I am troubled,

And horror taketh hold on my flesh.

7 Wherefore do the wicked live,

Become old, yea, wax mighty in power?

8 Their seed is established with them in their sight,

And their offspring before their eyes.

9 Their houses are safe from fear,

Neither is the rod of God upon them.

10 Their bull gendereth, and faileth not;

Their cow calveth, and casteth not her calf.

11 They send forth their little ones like a flock,

And their children dance.

12 They sing to the timbrel and harp,

And rejoice at the sound of the pipe.

13 They spend their days in prosperity,

And in a moment they go down to Sheol.

14 And they say unto God, Depart from us;

For we desire not the knowledge of thy ways.

15 What is the Almighty, that we should serve him?

And what profit should we have, if we pray unto him?

16 Lo, their prosperity is not in their hand:

The counsel of the wicked is far from me.

17 How oft is it that the lamp of the wicked is put out?

That their calamity cometh upon them?

That God distributeth sorrows in his anger?

18 That they are as stubble before the wind,

And as chaff that the storm carrieth away?

19 Ye say, God layeth up his iniquity for his children.

Let him recompense it unto himself, that he may know it:

20 Let his own eyes see his destruction,

And let him drink of the wrath of the Almighty.

21 For what careth he for his house after him,

When the number of his months is cut off?

22 Shall any teach God knowledge,

Seeing he judgeth those that are high?

23 One dieth in his full strength,

Being wholly at ease and quiet:

24 His pails are full of milk,

And the marrow of his bones is moistened.

25 And another dieth in bitterness of soul,

And never tasteth of good.

26 They lie down alike in the dust,

And the worm covereth them.

27 Behold, I know your thoughts,

And the devices wherewith ye would wrong me.

28 For ye say, Where is the house of the prince?

And where is the tent wherein the wicked dwelt?

29 Have ye not asked wayfaring men?

And do ye not know their evidences,

30 That the evil man is reserved to the day of calamity?

That they are led forth to the day of wrath?

31 Who shall declare his way to his face?

And who shall repay him what he hath done?

32 Yet shall he be borne to the grave,

And men shall keep watch over the tomb.

33 The clods of the valley shall be sweet unto him,

And all men shall draw after him,

As there were innumerable before him.

34 How then comfort ye me in vain,

Seeing in your answers there remaineth only falsehood?