1 א וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו

2 ב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים

3 ג וישא משלו ויאמר  נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין

4 ד נאם--שמע אמרי אל  אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים

5 ה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל

6 ו כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים

7 ז יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו

8 ח אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם--וחציו ימחץ

9 ט כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור

10 י ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים

11 יא ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד

12 יב ויאמר בלעם אל בלק  הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי--דברתי לאמר

13 יג אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב--לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי  אשר ידבר יהוה אתו אדבר

14 יד ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים

15 טו וישא משלו ויאמר  נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין

16 טז נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים

17 יז אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת

18 יח והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר--איביו וישראל עשה חיל

19 יט וירד מיעקב והאביד שריד מעיר

20 כ וירא את עמלק וישא משלו ויאמר  ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד

21 כא וירא את הקיני וישא משלו ויאמר  איתן מושבך ושים בסלע קנך

22 כב כי אם יהיה לבער קין--עד מה אשור תשבך

23 כג וישא משלו ויאמר  אוי מי יחיה משמו אל

24 כד וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד

25 כה ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו  {פ}

1 And when Balaam saw that it pleased Jehovah to bless Israel, he went not, as at the other times, to meet with enchantments, but he set his face toward the wilderness. 2 And Balaam lifted up his eyes, and he saw Israel dwelling according to their tribes; and the Spirit of God came upon him. 3 And he took up his parable, and said,

Balaam the son of Beor saith,

And the man whose eye was closed saith;

4 He saith, who heareth the words of God,

Who seeth the vision of the Almighty,

Falling down, and having his eyes open:

5 How goodly are thy tents, O Jacob,

Thy tabernacles, O Israel!

6 As valleys are they spread forth,

As gardens by the river-side,

As lign-aloes which Jehovah hath planted,

As cedar-trees beside the waters.

7 Water shall flow from his buckets,

And his seed shall be in many waters,

And his king shall be higher than Agag,

And his kingdom shall be exalted.

8 God bringeth him forth out of Egypt;

He hath as it were the strength of the wild-ox:

He shall eat up the nations his adversaries,

And shall break their bones in pieces,

And smite them through with his arrows.

9 He couched, he lay down as a lion,

And as a lioness; who shall rouse him up?

Blessed be every one that blesseth thee,

And cursed be every one that curseth thee.

10 And Balak’s anger was kindled against Balaam, and he smote his hands together; and Balak said unto Balaam, I called thee to curse mine enemies, and, behold, thou hast altogether blessed them these three times. 11 Therefore now flee thou to thy place: I thought to promote thee unto great honor; but, lo, Jehovah hath kept thee back from honor. 12 And Balaam said unto Balak, Spake I not also to thy messengers that thou sentest unto me, saying, 13 If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond the word of Jehovah, to do either good or bad of mine own mind; what Jehovah speaketh, that will I speak? 14 And now, behold, I go unto my people: come, and I will advertise thee what this people shall do to thy people in the latter days. 15 And he took up his parable, and said,

Balaam the son of Beor saith,

And the man whose eye was closed saith;

16 He saith, who heareth the words of God,

And knoweth the knowledge of the Most High,

Who seeth the vision of the Almighty,

Falling down, and having his eyes open:

17 I see him, but not now;

I behold him, but not nigh:

There shall come forth a star out of Jacob,

And a sceptre shall rise out of Israel,

And shall smite through the corners of Moab,

And break down all the sons of tumult.

18 And Edom shall be a possession,

Seir also shall be a possession, who were his enemies;

While Israel doeth valiantly.

19 And out of Jacob shall one have dominion,

And shall destroy the remnant from the city.

20 And he looked on Amalek, and took up his parable, and said,

Amalek was the first of the nations;

But his latter end shall come to destruction.

21 And he looked on the Kenite, and took up his parable, and said,

Strong is thy dwelling-place,

And thy nest is set in the rock.

22 Nevertheless Kain shall be wasted,

Until Asshur shall carry thee away captive.

23 And he took up his parable, and said,

Alas, who shall live when God doeth this?

24 But ships shall come from the coast of Kittim,

And they shall afflict Asshur, and shall afflict Eber;

And he also shall come to destruction.

25 And Balaam rose up, and went and returned to his place; and Balak also went his way.