1 א אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא על הגוים

2 ב למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמש--אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה

3 ג ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה

4 ד אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת

5 ה מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו--מגור מסביב נאם יהוה

6 ו אל ינוס הקל ואל ימלט הגבור צפונה על יד נהר פרת כשלו ונפלו

7 ז מי זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו

8 ח מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה ארץ אבידה עיר וישבי בה

9 ט עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים--כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת

10 י והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם  כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון--אל נהר פרת

11 יא עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת מצרים לשוא הרביתי (הרבית) רפאות תעלה אין לך

12 יב שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ  כי גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם  {פ}

13 יג הדבר אשר דבר יהוה אל ירמיהו הנביא--לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים

14 יד הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך--כי אכלה חרב סביביך

15 טו מדוע נסחף אביריך  לא עמד כי יהוה הדפו

16 טז הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה

17 יז קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד

18 יח חי אני נאם המלך--יהוה צבאות שמו  כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא

19 יט כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים  כי נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב  {ס}

20 כ עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא בא

21 כא גם שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו  כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם

22 כב קולה כנחש ילך  כי בחיל ילכו--ובקרדמות באו לה כחטבי עצים

23 כג כרתו יערה נאם יהוה כי לא יחקר  כי רבו מארבה ואין להם מספר

24 כד הבישה בת מצרים נתנה ביד עם צפון

25 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל אמון מנא ועל פרעה ועל מצרים ועל אלהיה ועל מלכיה ועל פרעה--ועל הבטחים בו

26 כו ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד עבדיו ואחרי כן תשכן כימי קדם נאם יהוה  {פ}

27 כז ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל--כי הנני מושעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד

28 כח אתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהוה--כי אתך אני  כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך  {פ}

1 The word of the LORD which came to Jeremiah the prophet against the Gentiles; 2 Against Egypt, against the army of Pharaoh-necho king of Egypt, which was by the river Euphrates in Carchemish, which Nebuchadrezzar king of Babylon smote in the fourth year of Jehoiakim the son of Josiah king of Judah. 3 Order ye the buckler and shield, and draw near to battle. 4 Harness the horses; and get up, ye horsemen, and stand forth with your helmets; furbish the spears, and put on the brigandines. 5 Wherefore have I seen them dismayed and turned away back? and their mighty ones are beaten down, and are fled apace, and look not back: for fear was round about, saith the LORD. 6 Let not the swift flee away, nor the mighty man escape; they shall stumble, and fall toward the north by the river Euphrates. 7 Who is this that cometh up as a flood, whose waters are moved as the rivers? 8 Egypt riseth up like a flood, and his waters are moved like the rivers; and he saith, I will go up, and will cover the earth; I will destroy the city and the inhabitants thereof. 9 Come up, ye horses; and rage, ye chariots; and let the mighty men come forth; the Ethiopians and the Libyans, that handle the shield; and the Lydians, that handle and bend the bow. 10 For this is the day of the Lord GOD of hosts, a day of vengeance, that he may avenge him of his adversaries: and the sword shall devour, and it shall be satiate and made drunk with their blood: for the Lord GOD of hosts hath a sacrifice in the north country by the river Euphrates. 11 Go up into Gilead, and take balm, O virgin, the daughter of Egypt: in vain shalt thou use many medicines; for thou shalt not be cured.

12 The nations have heard of thy shame, and thy cry hath filled the land: for the mighty man hath stumbled against the mighty, and they are fallen both together.

13 The word that the LORD spake to Jeremiah the prophet, how Nebuchadrezzar king of Babylon should come and smite the land of Egypt. 14 Declare ye in Egypt, and publish in Migdol, and publish in Noph and in Tahpanhes: say ye, Stand fast, and prepare thee; for the sword shall devour round about thee. 15 Why are thy valiant men swept away? they stood not, because the LORD did drive them. 16 He made many to fall, yea, one fell upon another: and they said, Arise, and let us go again to our own people, and to the land of our nativity, from the oppressing sword. 17 They did cry there, Pharaoh king of Egypt is but a noise; he hath passed the time appointed. 18 As I live, saith the King, whose name is the LORD of hosts, Surely as Tabor is among the mountains, and as Carmel by the sea, so shall he come. 19 O thou daughter dwelling in Egypt, furnish thyself to go into captivity: for Noph shall be waste and desolate without an inhabitant. 20 Egypt is like a very fair heifer, but destruction cometh; it cometh out of the north. 21 Also her hired men are in the midst of her like fatted bullocks; for they also are turned back, and are fled away together: they did not stand, because the day of their calamity was come upon them, and the time of their visitation. 22 The voice thereof shall go like a serpent; for they shall march with an army, and come against her with axes, as hewers of wood. 23 They shall cut down her forest, saith the LORD, though it cannot be searched; because they are more than the grasshoppers, and are innumerable. 24 The daughter of Egypt shall be confounded; she shall be delivered into the hand of the people of the north. 25 The LORD of hosts, the God of Israel, saith; Behold, I will punish the multitude of No, and Pharaoh, and Egypt, with their gods, and their kings; even Pharaoh, and all them that trust in him: 26 And I will deliver them into the hand of those that seek their lives, and into the hand of Nebuchadrezzar king of Babylon, and into the hand of his servants: and afterward it shall be inhabited, as in the days of old, saith the LORD.

27 But fear not thou, O my servant Jacob, and be not dismayed, O Israel: for, behold, I will save thee from afar off, and thy seed from the land of their captivity; and Jacob shall return, and be in rest and at ease, and none shall make him afraid. 28 Fear thou not, O Jacob my servant, saith the LORD: for I am with thee; for I will make a full end of all the nations whither I have driven thee: but I will not make a full end of thee, but correct thee in measure; yet will I not leave thee wholly unpunished.