1 א ויהי דבר יהוה אלי לאמר

2 ב בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עץ--הזמורה אשר היה בעצי היער

3 ג היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי

4 ד הנה לאש נתן לאכלה  את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר--היצלח למלאכה

5 ה הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה  אף כי אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה  {ס}

6 ו לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ הגפן בעץ היער אשר נתתיו לאש לאכלה--כן נתתי את ישבי ירושלם

7 ז ונתתי את פני בהם--מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי אני יהוה בשומי את פני בהם

8 ח ונתתי את הארץ שממה--יען מעלו מעל נאם אדני יהוה  {פ}

1 Und des HErrn Wort geschah zu mir und sprach:

2 Du Menschenkind, was ist das Holz vom Weinstock vor anderm Holz oder eine Rebe vor anderm Holz im Walde?

3 Nimmt man es auch und macht etwas daraus? Oder macht man auch einen Nagel daraus, daran man etwas möge hängen?

4 Siehe, man wirft es ins Feuer, daß es verzehret wird, daß seine beiden Orte das Feuer verzehret und sein Mittelstes verbrennet. Wozu sollt es nun taugen? Taugt es denn auch zu etwas?

5 Siehe, da es noch ganz war, konnte man nichts daraus machen; wieviel weniger kann nun fort mehr etwas daraus gemacht werden, so es das Feuer verzehret und verbrannt hat?

6 Darum spricht der HErr HErr: Gleichwie ich das Holz vom Weinstock vor anderm Holz im Walde dem Feuer zu verzehren gebe, also will ich mit den Einwohnern zu Jerusalem auch umgehen

7 und will mein Angesicht wider sie setzen, daß sie dem Feuer nicht entgehen sollen, sondern das Feuer soll sie fressen. Und ihr sollt es erfahren, daß ich der HErr bin, wenn ich mein Angesicht wider sie setze

8 und das Land wüste mache, darum daß sie mich verschmähen, spricht der HErr HErr.