1 א לכו ונשובה אל יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו
2 ב יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו
3 ג ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ
4 ד מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך
5 ה על כן חצבתי בנביאים--הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא
6 ו כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות
7 ז והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי
8 ח גלעד קרית פעלי און--עקבה מדם
9 ט וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו
10 י בבית ישראל ראיתי שעריריה (שערוריה) שם זנות לאפרים נטמא ישראל
11 יא גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי {פ}
1 Kommt, wir wollen wieder zum HErrn! Denn er hat uns zerrissen, er wird uns auch heilen; er hat uns geschlagen, er wird uns auch verbinden.
2 Er macht uns lebendig nach zween Tagen, er wird uns am dritten Tage aufrichten, daß wir vor ihm leben werden.
3 Dann werden wir acht darauf haben und fleißig sein, daß wir den HErrn erkennen. Denn er wird hervorbrechen wie die schöne Morgenröte und wird zu uns kommen wie ein Regen, wie ein Spätregen, der das Land feuchtet.
4 Wie will ich dir so wohl tun, Ephraim! Wie will ich dir so wohl tun, Juda! Denn die Gnade, so ich euch erzeigen will, wird sein wie eine Tauwolke des Morgens und wie ein Tau, der frühmorgens sich ausbreitet.
5 Darum schlage ich sie durch die Propheten und töte sie durch meines Mundes Rede, daß dein Recht ans Licht komme.
6 Denn ich habe Lust an der Liebe und nicht am Opfer und am Erkenntnis Gottes und nicht am Brandopfer.
7 Aber sie übertreten den Bund, wie Adam; darin verachten sie mich.
8 Denn Gilead ist eine Stadt voll Abgötterei und Blutschulden,
9 Und die Priester samt ihrem Haufen sind wie die Ströter, so da lauern auf die Leute und würgen auf dem Wege, der gen Sichem gehet; denn sie tun, was sie wollen.
10 Ich sehe im Hause Israel, da mir vor grauet; denn da huret Ephraim, so verunreiniget sich Israel.
11 Aber Juda wird noch eine Ernte vor sich haben, wenn ich meines Volks Gefängnis wenden werde.