1 א ברכי נפשי את-יהוה br יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת br
2 ב עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה br
3 ג המקרה במים עליותיו br השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח br
4 ד עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט br
5 ה יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד br
6 ו תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים br
7 ז מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון br
8 ח יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם br
9 ט גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ br
10 י המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון br
11 יא ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם br
12 יב עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול br
13 יג משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ br
14 יד מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם br להוציא לחם מן-הארץ br
15 טו ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן br ולחם לבב-אנוש יסעד br
16 טז ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע br
17 יז אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה br
18 יח הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים br
19 יט עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו br
20 כ תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער br
21 כא הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם br
22 כב תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון br
23 כג יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב br
24 כד מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית br מלאה הארץ קנינך br
25 כה זה הים גדול-- ורחב ידים br שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות br
26 כו שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו br
27 כז כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו br
28 כח תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב br
29 כט תסתיר פניך יבהלון br תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון br
30 ל תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה br
31 לא יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו br
32 לב המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו br
33 לג אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי br
34 לד יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה br
35 לה יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- br ברכי נפשי את-יהוה br הללו-יה
1 Lobe den HErrn, meine Seele! HErr, mein GOtt, du bist sehr herrlich; du bist schön und prächtig geschmückt.
2 Licht ist dein Kleid, das du anhast. Du breitest aus den Himmel wie einen Teppich;
3 du wölbest es oben mit Wasser; du fährest auf den Wolken wie auf einem Wagen und gehest auf den Fittichen des Windes
4 der du machest deine Engel zu Winden und deine Diener zu Feuerflammen;
5 der du das Erdreich gründest auf seinen Boden, daß es bleibt immer und ewiglich.
6 Mit der Tiefe deckest du es wie mit einem Kleid, und Wasser stehen über den Bergen.
7 Aber von deinem Schelten fliehen sie, von deinem Donner fahren sie dahin.
8 Die Berge gehen hoch hervor, und die Breiten setzen sich herunter zum Ort, den du ihnen gegründet hast.
9 Du hast eine Grenze gesetzt, darüber kommen sie nicht, und müssen nicht wiederum das Erdreich bedecken.
10 Du lässest Brunnen quellen in den Gründen, daß die Wasser zwischen den Bergen hinfließen,
11 daß alle Tiere auf dem Felde trinken und das Wild seinen Durst lösche.
12 An denselben sitzen die Vögel des Himmels und singen unter den Zweigen.
13 Du feuchtest die Berge von oben her; du machest das Land voll Früchte, die du schaffest.
14 Du lässest Gras wachsen für das Vieh und Saat zu Nutz den Menschen, daß du Brot aus der Erde bringest,
15 und daß der Wein erfreue des Menschen Herz und seine Gestalt schön werde von Öl, und das Brot des Menschen Herz stärke;
16 daß die Bäume des HErrn voll Safts stehen, die Zedern Libanons, die er gepflanzet hat.
17 Daselbst nisten die Vögel, und die Reiher wohnen auf den Tannen.
18 Die hohen Berge sind der Gemsen Zuflucht und die Steinklüfte der Kaninchen.
19 Du machest den Mond, das Jahr danach zu teilen; die Sonne weiß ihren Niedergang.
20 Du machest Finsternis, daß Nacht wird; da regen sich alle wilden Tiere,
21 die jungen Löwen, die da brüllen nach dem Raub und ihre Speise suchen von GOtt.
22 Wenn aber die Sonne aufgehet, heben sie sich davon und legen sich in ihre Löcher.
23 So gehet denn der Mensch aus an seine Arbeit und an sein Ackerwerk bis an den Abend.
24 HErr, wie sind deine Werke so groß und viel! Du hast sie alle weislich geordnet und die Erde ist voll deiner Güter.
25 Das Meer, das so groß und weit ist, da wimmelt‘s ohne Zahl, beide große und kleine Tiere.
26 Daselbst gehen die Schiffe; da sind Walfische, die du gemacht hast, daß sie drinnen scherzen.
27 Es wartet alles auf dich, daß du ihnen Speise gebest zu seiner Zeit.
28 Wenn du ihnen gibst, so sammeln sie; wenn du deine Hand auftust, so werden sie mit Gut gesättiget.
29 Verbirgest du dein Angesicht, so erschrecken sie; du nimmst weg ihren Odem, so vergehen sie und werden wieder zu Staub.
30 Du lässest aus deinen Odem, so werden sie geschaffen, und verneuerst die Gestalt der Erde.
31 Die Ehre des HErrn ist ewig; der HErr hat Wohlgefallen an seinen Werken.
32 Er schauet die Erde an, so bebet sie; er rühret die Berge an, so rauchen sie.
33 Ich will dem HErrn singen mein Leben lang und meinen GOtt loben, solange ich bin.
34 Meine Rede müsse ihm wohlgefallen. Ich freue mich des HErrn.
35 Der Sünder müsse ein Ende werden auf Erden, und die GOttlosen nicht mehr sein! Lobe den HErrn, meine Seele! Halleluja!