1 א מזמור לאסף br אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ br ממזרח-שמש עד-מבאו br
2 ב מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע br
3 ג יבא אלהינו ואל-יחרש br אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד br
4 ד יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו br
5 ה אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח br
6 ו ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה br
7 ז שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך br אלהים אלהיך אנכי br
8 ח לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד br
9 ט לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים br
10 י כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף br
11 יא ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי br
12 יב אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה br
13 יג האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה br
14 יד זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך br
15 טו וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני br
16 טז ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך br
17 יז ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך br
18 יח אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך br
19 יט פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה br
20 כ תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי br
21 כא אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך br אוכיחך ואערכה לעיניך br
22 כב בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל br
23 כג זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים
1 Ein Psalm Assaphs. GOtt der HErr, der Mächtige, redet und ruft der Welt von Aufgang der Sonne bis zum Niedergang.
2 Aus Zion bricht an der schöne Glanz Gottes.
3 Unser GOtt kommt und schweiget nicht. Fressend Feuer gehet vor ihm her und um ihn her ein groß Wetter.
4 Er ruft Himmel und Erde, daß er sein Volk richte.
5 Versammelt mir meine Heiligen, die den Bund mehr achten denn Opfer.
6 Und die Himmel werden seine Gerechtigkeit verkündigen; denn GOtt ist Richter. Sela.
7 Höre, mein Volk, laß mich reden, Israel; laß mich unter dir zeugen: Ich, GOtt, bin dein GOtt.
8 Deines Opfers halben strafe ich dich nicht; sind doch deine Brandopfer sonst immer vor mir.
9 Ich will nicht von deinem Hause Farren nehmen, noch Böcke aus deinen Ställen;
10 denn alle Tiere im Walde sind mein und Vieh auf den Bergen, da sie bei tausend gehen.
11 Ich kenne alles Gevögel auf den Bergen, und allerlei Tier auf dem Felde ist vor mir.
12 Wo mich hungerte, wollt ich dir nicht davon sagen; denn der Erdboden ist mein und alles, was drinnen ist.
13 Meinest du, daß ich Ochsenfleisch essen wolle, oder Bocksblut trinken?
14 Opfere GOtt Dank und bezahle dem Höchsten deine Gelübde!
15 Und rufe mich an in der Not, so will ich dich erretten, so sollst du mich preisen.
16 Aber zum GOttlosen spricht GOtt: Was verkündigest du meine Rechte und nimmst meinen Bund in deinen Mund,
17 so du doch Zucht hassest und wirfst meine Worte hinter dich?
18 Wenn du einen Dieb siehest, so läufst du mit ihm und hast Gemeinschaft mit den Ehebrechern.
19 Dein Maul lässest du Böses reden, und deine Zunge treibet Falschheit.
20 Du sitzest und redest wider deinen Bruder, deiner Mutter Sohn verleumdest du.
21 Das tust du, und ich schweige. Da meinest du, ich werde sein gleich wie du. Aber ich will dich strafen und will dir‘s unter Augen stellen.
22 Merket doch das, die ihr Gottes vergesset, daß ich nicht einmal hinreiße, und sei kein Retter mehr da.
23 Wer Dank opfert, der preiset mich; und da ist der Weg, daß ich ihm zeige das Heil Gottes.