1 א למנצח על-שושנים לדוד br
2 ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש br
3 ג טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד br באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני br
4 ד יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי br
5 ה רבו משערות ראשי-- שנאי חנם br עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב br
6 ו אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו br
7 ז אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות br אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל br
8 ח כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני br
9 ט מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי br
10 י כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי br
11 יא ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי br
12 יב ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל br
13 יג ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר br
14 יד ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך br ענני באמת ישעך br
15 טו הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים br
16 טז אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה br ואל-תאטר-עלי באר פיה br
17 יז ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי br
18 יח ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני br
19 יט קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני br
20 כ אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי br
21 כא חרפה שברה לבי-- ואנושה br ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי br
22 כב ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ br
23 כג יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש br
24 כד תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד br
25 כה שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם br
26 כו תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב br
27 כז כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו br
28 כח תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך br
29 כט ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו br
30 ל ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני br
31 לא אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה br
32 לב ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס br
33 לג ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם br
34 לד כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה br
35 לה יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם br
36 לו כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה br [ (Psalms 69:37) לז וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה ]
1 Ein Psalm Davids von den Rosen, vorzusingen.
2 GOtt, hilf mir; denn das Wasser gehet mir bis an die Seele.
3 Ich versinke in tiefem Schlamm, da kein Grund ist; ich bin im tiefen Wasser, und die Flut will mich ersäufen.
4 Ich habe mich müde geschrieen, mein Hals ist heisch; das Gesicht vergehet mir, daß ich so lange muß harren auf meinen GOtt.
5 Die mich ohne Ursache hassen, der ist mehr, denn ich Haare auf dem Haupt habe. Die mir unbillig feind sind und mich verderben, sind mächtig. Ich muß bezahlen, das ich nicht geraubt habe.
6 GOtt, du weißest meine Torheit, und meine Schulden sind dir nicht verborgen.
7 Laß nicht zuschanden werden an mir, die dein harren, HErr, HErr Zebaoth! Laß nicht schamrot werden an mir, die dich suchen, GOtt Israels!
8 Denn um deinetwillen trage ich Schmach, mein Angesicht ist voller Schande.
9 Ich bin fremd worden meinen Brüdern und unbekannt meiner Mutter Kindern.
10 Denn ich eifere mich schier zu Tod um dein Haus; und die Schmach derer, die dich schmähen, fallen auf mich.
11 Und ich weine und faste bitterlich; und man spottet mein dazu.
12 Ich hab einen Sack angezogen; aber sie treiben das Gespött draus.
13 Die im Tor sitzen, waschen von mir, und in den Zechen singet man von mir.
14 Ich aber bete, HErr, zu dir zur angenehmen Zeit. GOtt, durch deine große Güte, erhöre mich mit deiner treuen Hilfe!
15 Errette mich aus dem Kot, daß ich nicht versinke, daß ich errettet werde von meinen Hassern und aus dem tiefen Wasser,
16 daß mich die Wasserflut nicht ersäufe und die Tiefe nicht verschlinge und das Loch der Grube nicht über mir zusammengehe.
17 Erhöre mich, HErr, denn deine Güte ist tröstlich; wende dich zu mir nach deiner großen Barmherzigkeit
18 und verbirg dein Angesicht nicht vor deinem Knechte; denn mir ist angst; erhöre mich eilend!
19 Mache dich zu meiner Seele und erlöse sie; erlöse mich um meiner Feinde willen!
20 Du weißest meine Schmach, Schande und Scham; meine Widersacher sind alle vor dir.
21 Die Schmach bricht mir mein Herz und kränket mich. Ich warte, ob es jemand jammerte, aber da ist niemand; und auf Tröster, aber ich finde keine.
22 Und sie geben mir Galle zu essen und Essig zu trinken in meinem großen Durst.
23 Ihr Tisch müsse vor ihnen zum Strick werden, zur Vergeltung und zu einer Falle!
24 Ihre Augen müssen finster werden, daß sie nicht sehen; und ihre Lenden laß immer wanken!
25 Geuß deine Ungnade auf sie, und dein grimmiger Zorn ergreife sie!
26 Ihre Wohnung müsse wüste werden, und sei niemand, der in ihren Hütten wohne!
27 Denn sie verfolgen, den du geschlagen hast, und rühmen, daß du die Deinen übel schlagest.
28 Laß sie in eine Sünde über die andere fallen, daß sie nicht kommen zu deiner Gerechtigkeit.
29 Tilge sie aus dem Buch der Lebendigen, daß sie mit den Gerechten nicht angeschrieben werden.
30 Ich aber bin elend, und mir ist wehe. GOtt, deine Hilfe schütze mich!
31 Ich will den Namen Gottes loben mit einem Liede und will ihn hoch ehren mit Dank.
32 Das wird dem HErrn baß gefallen denn ein Farr, der Hörner und Klauen hat.
33 Die Elenden sehen und freuen sich; und die GOtt suchen, denen wird das Herz leben.
34 Denn der HErr höret die Armen und verachtet seine Gefangenen nicht.
35 Es lobe ihn Himmel, Erde und Meer und alles, was sich drinnen reget.
36 Denn GOtt wird Zion helfen und die Städte Judas bauen, daß man daselbst wohne und sie besitze.
37 Und der Same seiner Knechte wird sie ererben, und die seinen Namen lieben, werden drinnen bleiben.