1 א שיר מזמור לבני-קרח br למנצח על-מחלת לענות משכיל להימן האזרחי br
2 ב יהוה אלהי ישועתי-- יום-צעקתי בלילה נגדך br
3 ג תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי br
4 ד כי-שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו br
5 ה נחשבתי עם-יורדי בור הייתי כגבר אין-איל br
6 ו במתים חפשי br כמו חללים שכבי קבר-- אשר לא זכרתם עוד br והמה מידך נגזרו br
7 ז שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות br
8 ח עלי סמכה חמתך וכל-משבריך ענית סלה br
9 ט הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא br
10 י עיני דאבה מני-עני br קראתיך יהוה בכל-יום שטחתי אליך כפי br
11 יא הלמתים תעשה-פלא אם-רפאים יקומו יודוך סלה br
12 יב היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון br
13 יג היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה br
14 יד ואני אליך יהוה שועתי ובבקר תפלתי תקדמך br
15 טו למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני br
16 טז עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה br
17 יז עלי עברו חרוניך בעותיך צמתותני br
18 יח סבוני כמים כל-היום הקיפו עלי יחד br [ (Psalms 88:19) יט הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך ]
1 Ein Psalmlied der Kinder Korah, vorzusingen, von der Schwachheit der Elenden. Eine Unterweisung Hemans, des Esrahiten.
2 HErr GOtt, mein Heiland, ich schreie Tag und Nacht vor dir.
3 Laß mein Gebet vor dich kommen; neige deine Ohren zu meinem Geschrei!
4 Denn meine Seele ist voll Jammers, und mein Leben ist nahe bei der Hölle.
5 Ich bin geachtet gleich denen, die zur Hölle fahren; ich bin wie ein Mann, der keine Hilfe hat.
6 Ich liege unter den Toten verlassen, wie die Erschlagenen, die im Grabe liegen, deren du nicht mehr gedenkest, und sie von deiner Hand abgesondert sind.
7 Du hast mich in die Grube hinuntergelegt, in die Finsternis und in die Tiefe.
8 Dein Grimm drücket mich, und drängest mich mit allen deinen Fluten. Sela.
9 Meine Freunde hast du ferne von mir getan; du hast mich ihnen zum Greuel gemacht. Ich liege gefangen und kann nicht auskommen.
10 Meine Gestalt ist jämmerlich vor Elend. HErr, ich rufe dich an täglich; ich breite meine Hände aus zu dir.
11 Wirst du denn unter den Toten Wunder tun, oder werden die Verstorbenen aufstehen und dir danken? Sela.
12 Wird man in Gräbern erzählen deine Güte und deine Treue im Verderben?
13 Mögen denn deine Wunder in Finsternis erkannt werden, oder deine Gerechtigkeit im Lande, da man nichts gedenket?
14 Aber ich schreie zu dir, HErr, und mein Gebet kommt frühe vor dich,
15 Warum verstößest du, HErr, meine Seele und verbirgest dein Antlitz vor mir?
16 Ich bin elend und ohnmächtig, daß ich so verstoßen bin, und leide dein Schrecken, daß ich schier verzage.
17 Dein Grimm gehet über mich, dein Schrecken drücket mich.
18 Sie umgeben mich täglich wie Wasser und umringen mich miteinander.
19 Du machest, daß meine Freunde und Nächsten und meine Verwandten sich ferne von mir tun um solches Elendes willen.