1 א תפלה למשה איש-האלהים br אדני--מעון אתה היית לנו בדר ודר br
2 ב בטרם הרים ילדו-- ותחולל ארץ ותבל br ומעולם עד-עולם אתה אל br
3 ג תשב אנוש עד-דכא ותאמר שובו בני-אדם br
4 ד כי אלף שנים בעיניך-- כיום אתמול כי יעבר br ואשמורה בלילה br
5 ה זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף br
6 ו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש br
7 ז כי-כלינו באפך ובחמתך נבהלנו br
8 ח שת (שתה) עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך br
9 ט כי כל-ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו-הגה br
10 י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה-- br ורהבם עמל ואון br כי-גז חיש ונעפה br
11 יא מי-יודע עז אפך וכיראתך עברתך br
12 יב למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה br
13 יג שובה יהוה עד-מתי והנחם על-עבדיך br
14 יד שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל-ימינו br
15 טו שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה br
16 טז יראה אל-עבדיך פעלך והדרך על-בניהם br
17 יז ויהי נעם אדני אלהינו-- עלינו br ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו
1 Ein Gebet Moses, des Mannes Gottes.
2 HErr GOtt, du bist unsere Zuflucht für und für. Ehe denn die Berge worden und die Erde und die Welt geschaffen worden, bist du, GOtt, von Ewigkeit zu Ewigkeit,
3 der du die Menschen lässest sterben und sprichst: Kommt wieder, Menschenkinder!
4 Denn tausend Jahre sind vor dir wie der Tag, der gestern vergangen ist, und wie eine Nachtwache.
5 Du lässest sie dahinfahren wie einen Strom, und sind wie ein Schlaf, gleichwie ein Gras, das doch bald welk wird,
6 das da frühe blühet und bald welk wird und des Abends abgehauen wird und verdorret.
7 Das macht dein Zorn, daß wir so vergehen, und dein Grimm, daß wir so plötzlich dahin müssen.
8 Denn unsere Missetat stellest du vor dich, unsere unerkannte Sünde ins Licht vor deinem Angesichte.
9 Darum fahren alle unsere Tage dahin durch deinen Zorn; wir bringen unsere Jahre zu wie ein Geschwätz.
10 Unser Leben währet siebenzig Jahre, und wenn‘s hoch kommt, so sind‘s achtzig Jahre; und wenn‘s köstlich gewesen ist, so ist‘s Mühe und Arbeit gewesen; denn es fähret schnell dahin, als flögen wir davon.
11 Wer glaubt es aber, daß du so sehr zürnest? und wer fürchtet sich vor solchem deinem Grimm?
12 Lehre uns bedenken, daß wir sterben müssen, auf daß wir klug werden.
13 HErr, kehre dich doch wieder zu uns und sei deinen Knechten gnädig!
14 Fülle uns frühe mit deiner Gnade, so wollen wir rühmen und fröhlich sein unser Leben lang.
15 Erfreue uns nun wieder, nachdem du uns so lange plagest, nachdem wir so lange Unglück leiden.
16 Zeige deinen Knechten deine Werke und deine Ehre ihren Kindern!
17 Und der HErr, unser GOtt, sei uns freundlich und fördere das Werk unserer Hände bei uns; ja das Werk unserer Hände wolle er fördern!