1 א וידבר יהוה אל משה לאמר

2 ב אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה  כי קדשו

3 ג את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח--כי הקריבם לפני יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל

4 ד ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח

5 ה זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו  {פ}

6 ו וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר  אתם המתם את עם יהוה

7 ז ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה

8 ח ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד  {ס}

9 ט וידבר יהוה אל משה לאמר

10 י הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם

11 יא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם  כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף

12 יב ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם

13 יג ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה [ (Numbers 17:14) יד ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות--מלבד המתים על דבר קרח ] [ (Numbers 17:15) טו וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה  {פ} ] [ (Numbers 17:16) טז וידבר יהוה אל משה לאמר ] [ (Numbers 17:17) יז דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם--שנים עשר מטות  איש את שמו תכתב על מטהו ] [ (Numbers 17:18) יח ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי  כי מטה אחד לראש בית אבותם ] [ (Numbers 17:19) יט והנחתם באהל מועד--לפני העדות אשר אועד לכם שמה ] [ (Numbers 17:20) כ והיה האיש אשר אבחר בו--מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם ] [ (Numbers 17:21) כא וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם--שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם ] [ (Numbers 17:22) כב וינח משה את המטת לפני יהוה באהל העדת ] [ (Numbers 17:23) כג ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים ] [ (Numbers 17:24) כד ויצא משה את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו  {פ} ] [ (Numbers 17:25) כה ויאמר יהוה אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו ] [ (Numbers 17:26) כו ויעש משה  כאשר צוה יהוה אתו כן עשה  {פ} ] [ (Numbers 17:27) כז ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר  הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו ] [ (Numbers 17:28) כח כל הקרב הקרב אל משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע  {ס} ]

1 And Jehovah speaketh unto Moses, saying,

2 `Speak unto the sons of Israel, and take from them each a rod, for a father`s house, from all their princes, for the house of their fathers, twelve rods; the name of each thou dost write on his rod,

3 and Aaron`s name thou dost write on the tribe of Levi; for one rod [is] for the head of their fathers` house:

4 and thou hast placed them in the tent of meeting, before the testimony, where I meet with you.

5 `And it hath come to pass, the man`s rod on whom I fix doth flourish, and I have caused to cease from off me the murmurings of the sons of Israel, which they are murmuring against you.`

6 And Moses speaketh unto the sons of Israel, and all their princes give unto him one rod for a prince, one rod for a prince, for their fathers` house, twelve rods, and the rod of Aaron [is] in the midst of their rods;

7 and Moses placeth the rods before Jehovah, in the tent of the testimony.

8 And it cometh to pass, on the morrow, that Moses goeth in unto the tent of the testimony, and lo, the rod of Aaron hath flourished for the house of Levi, and is bringing out flourishing, and doth blossom blossoms, and doth produce almonds;

9 and Moses bringeth out all the rods from before Jehovah, unto all the sons of Israel, and they look, and take each his rod.

10 And Jehovah saith unto Moses, `Put back the rod of Aaron, before the testimony, for a charge, for a sign to the sons of rebellion, and thou dost remove their murmurings from off me, and they do not die;`

11 and Moses doth as Jehovah hath commanded him; so he hath done.

12 And the sons of Israel speak unto Moses, saying, `Lo, we have expired; we have perished; we have all of us perished;

13 any who is at all drawing near unto the tabernacle of Jehovah dieth; have we not been consumed -- to expire?`