Gênesis 41 - Bíblia Online

Now after two years had gone by, Pharaoh had a dream; and in his dream he was by the side of the Nile; 
And out of the Nile came seven cows, good-looking and fat, and their food was the river-grass. 
And after them seven other cows came out of the Nile, poor-looking and thin; and they were by the side of the other cows. 
And the seven thin cows made a meal of the seven fat cows. Then Pharaoh came out of his sleep. 
But he went to sleep again and had a second dream, in which he saw seven heads of grain, full and good, all on one stem. 
And after them came up seven other heads, thin and wasted by the east wind. 
And the seven thin heads made a meal of the good heads. And when Pharaoh was awake he saw it was a dream. 
And in the morning his spirit was troubled; and he sent for all the wise men of Egypt and all the holy men, and put his dream before them, but no one was able to give him the sense of it. 
Then the chief wine-servant said to Pharaoh, The memory of my sin comes back to me now; 
Pharaoh had been angry with his servants, and had put me in prison in the house of the captain of the army, together with the chief bread-maker; 
And we had a dream on the same night, the two of us, and the dreams had a special sense. 
And there was with us a young Hebrew, the captain's servant, and when we put our dreams before him, he gave us the sense of them. 
And it came about as he said: I was put back in my place, and the bread-maker was put to death by hanging. 
Then Pharaoh sent for Joseph, and they took him quickly out of prison; and when his hair had been cut and his dress changed, he came before Pharaoh. 
And Pharaoh said to Joseph, I have had a dream, and no one is able to give me the sense of it; now it has come to my ears that you are able to give the sense of a dream when it is put before you. 
Then Joseph said, Without God there will be no answer of peace for Pharaoh. 
Then Pharaoh said, In my dream I was by the side of the Nile: 
And out of the Nile came seven cows, fat and good-looking, and their food was the river-grass; 
Then after them came seven other cows, very thin and poor-looking, worse than any I ever saw in the land of Egypt; 
And the thin cows made a meal of the seven fat cows who came up first; 
And even with the fat cows inside them they seemed as bad as before. And so I came out of my sleep. 
And again in a dream I saw seven heads of grain, full and good, coming up on one stem: 
And then I saw seven other heads, dry, thin, and wasted by the east wind, coming up after them: 
And the seven thin heads made a meal of the seven good heads; and I put this dream before the wise men, but not one of them was able to give me the sense of it. 
Then Joseph said, These two dreams have the same sense: God has made clear to Pharaoh what he is about to do. 
The seven fat cows are seven years, and the seven good heads of grain are seven years: the two have the same sense. 
The seven thin and poor-looking cows who came up after them are seven years; and the seven heads of grain, dry and wasted by the east wind, are seven years when there will be no food. 
As I said to Pharaoh before, God has made clear to him what he is about to do. 
Seven years are coming in which there will be great wealth of grain in Egypt; 
And after that will come seven years when there will not be enough food; and the memory of the good years will go from men's minds; and the land will be made waste by the bad years; 
And men will have no memory of the good time because of the need which will come after, for it will be very bitter. 
And this dream came to Pharaoh twice, because this thing is certain, and God will quickly make it come about. 
And now let Pharaoh make search for a man of wisdom and good sense, and put him in authority over the land of Egypt. 
Let Pharaoh do this, and let him put overseers over the land of Egypt to put in store a fifth part of the produce of the land in the good years. 
And let them get together all the food in those good years and make a store of grain under Pharaoh's control for the use of the towns, and let them keep it. 
And let that food be kept in store for the land till the seven bad years which are to come in Egypt; so that the land may not come to destruction through need of food. 
And this seemed good to Pharaoh and to all his servants. 
Then Pharaoh said to his servants, Where may we get such a man as this, a man in whom is the spirit of God? 
And Pharaoh said to Joseph, Seeing that God has made all this clear to you, there is no other man of such wisdom and good sense as you: 
You, then, are to be over my house, and all my people will be ruled by your word: only as king will I be greater than you. 
And Pharaoh said to Joseph, See, I have put you over all the land of Egypt. 
Then Pharaoh took off his ring from his hand and put it on Joseph's hand, and he had him clothed with the best linen, and put a chain of gold round his neck; 
And he made him take his seat in the second of his carriages; and they went before him crying, Make way! So he made him ruler over all the land of Egypt. 
Then Pharaoh said to Joseph, I am Pharaoh; and without your order no man may do anything in all the land of Egypt. 
And Pharaoh gave Joseph the name of Zaphnath-paaneah; and he gave him Asenath, the daughter of Poti-phera, the priest of On, to be his wife. So Joseph went through all the land of Egypt. 
Now Joseph was thirty years old when he came before Pharaoh, king of Egypt. And Joseph went out from before the face of Pharaoh and went through all the land of Egypt. 
Now in the seven good years the earth gave fruit in masses. 
And Joseph got together all the food of those seven years, and made a store of food in the towns: the produce of the fields round every town was stored up in the town. 
So he got together a store of grain like the sand of the sea; so great a store that after a time he gave up measuring it, for it might not be measured. 
And before the time of need, Joseph had two sons, to whom Asenath, the daughter of Poti-phera, priest of On, gave birth. 
And to the first he gave the name Manasseh, for he said, God has taken away from me all memory of my hard life and of my father's house. 
And to the second he gave the name Ephraim, for he said, God has given me fruit in the land of my sorrow. 
And so the seven good years in Egypt came to an end. 
Then came the first of the seven years of need as Joseph had said: and in every other land they were short of food; but in the land of Egypt there was bread. 
And when all the land of Egypt was in need of food, the people came crying to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to the people, Go to Joseph, and whatever he says to you, do it. 
And everywhere on the earth they were short of food; then Joseph, opening all his store-houses, gave the people of Egypt grain for money; so great was the need of food in the land of Egypt. 
And all lands sent to Egypt, to Joseph, to get grain, for the need was great over all the earth. 

א ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר 
ב והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו 
ג והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר 
ד ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה 
ה ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד--בריאות וטבות 
ו והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים--צמחות אחריהן 
ז ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום 
ח ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה 
ט וידבר שר המשקים את פרעה לאמר  את חטאי אני מזכיר היום 
י פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים--אתי ואת שר האפים 
יא ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא  איש כפתרון חלמו חלמנו 
יב ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו  איש כחלמו פתר 
יג ויהי כאשר פתר לנו כן היה  אתי השיב על כני ואתו תלה 
יד וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה 
טו ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו 
טז ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי  אלהים יענה את שלום פרעה 
יז וידבר פרעה אל יוסף  בחלמי הנני עמד על שפת היאר 
יח והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו 
יט והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר  לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע 
כ ותאכלנה הפרות הרקות והרעות--את שבע הפרות הראשנות הבריאת 
כא ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ 
כב וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד--מלאת וטבות 
כג והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים--צמחות אחריהם 
כד ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי 
כה ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא  את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה 
כו שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה  חלום אחד הוא 
כז ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים--יהיו שבע שני רעב 
כח הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה  אשר האלהים עשה הראה את פרעה 
כט הנה שבע שנים באות--שבע גדול בכל ארץ מצרים 
ל וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ 
לא ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן  כי כבד הוא מאד 
לב ועל השנות החלום אל פרעה פעמים--כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו 
לג ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים 
לד יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע 
לה ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים--ושמרו 
לו והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב 
לז וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו 
לח ויאמר פרעה אל עבדיו  הנמצא כזה--איש אשר רוח אלהים בו 
לט ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך 
מ אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך 
מא ויאמר פרעה אל יוסף  ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים 
מב ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו 
מג וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים 
מד ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו--בכל ארץ מצרים 
מה ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים 
מו ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים 
מז ותעש הארץ בשבע שני השבע--לקמצים 
מח ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים  אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה 
מט ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד--עד כי חדל לספר כי אין מספר 
נ וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און 
נא ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה  כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי 
נב ואת שם השני קרא אפרים  כי הפרני אלהים בארץ עניי 
נג ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים 
נד ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם 
נה ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו 
נו והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים 
נז וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף  כי חזק הרעב בכל הארץ 

Gênesis 42

Veja também

O papel da fé e da obediência na vida de Abraão

Como vencer a tentação com a Palavra de Deus: dicas bíblicas