1 And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying,

2 Up! go to Nineveh, that great town, and give it the word which I have given you.

3 So Jonah got up and went to Nineveh as the Lord had said. Now Nineveh was a very great town, three days' journey from end to end.

4 And Jonah first of all went a day's journey into the town, and crying out said, In forty days destruction will overtake Nineveh.

5 And the people of Nineveh had belief in God; and a time was fixed for going without food, and they put on haircloth, from the greatest to the least.

6 And the word came to the king of Nineveh, and he got up from his seat of authority, and took off his robe, and covering himself with haircloth, took his seat in the dust.

7 And he had it given out in Nineveh, By the order of the king and his great men, no man or beast, herd or flock, is to have a taste of anything; let them have no food or water:

8 And let man and beast be covered with haircloth, and let them make strong prayers to God: and let everyone be turned from his evil way and the violent acts of their hands.

9 Who may say that God will not be turned, changing his purpose and turning away from his burning wrath, so that destruction may not overtake us?

10 And God saw what they did, how they were turned from their evil way; and God's purpose was changed as to the evil which he said he would do to them, and he did it not.

1 א ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמר

2 ב קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך

3 ג ויקם יונה וילך אל נינוה--כדבר יהוה ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים--מהלך שלשת ימים

4 ד ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת

5 ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם

6 ו ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר

7 ז ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר  האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה--אל ירעו ומים אל ישתו

8 ח ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם

9 ט מי יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד

10 י וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם--ולא עשה