11 וידבר יהוה אל־משה לאמר ׃
12 שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם ׃
13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה ׃
14 ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ ׃
15 ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה ׃
9 טוב־עין הוא יברך כי־נתן מלחמו לדל ׃
23 ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח ׃
24 וימטר עליהם מן לאכל ודגן־שמים נתן למו ׃
25 לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע ׃
25 נער הייתי גם־זקנתי ולא־ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש־לחם ׃
3 ויענך וירעבך ויאכלך את־המן אשר לא־ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה יחיה האדם ׃
1 אמרתי אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל ׃
2 לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה ׃
14 מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן־הארץ ׃
15 ויין ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד ׃
31 ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש ׃