1 La neuvième année, le dixième jour du dixième mois, la parole de l'Eternel me fut adressée, en ces mots:

2 Fils de l'homme, mets par écrit la date de ce jour, de ce jour-ci! Le roi de Babylone s'approche de Jérusalem en ce jour même.

3 Propose une parabole à la famille de rebelles, et dis-leur: Ainsi parle le Seigneur, l'Eternel: Place, place la chaudière, et verses-y de l'eau.

4 Mets-y les morceaux, tous les bons morceaux, la cuisse, l'épaule; remplis-la des meilleurs os.

5 Choisis dans le troupeau, et entasse du bois sous la chaudière; fais bouillir à gros bouillons, et que les os qui sont dedans cuisent aussi.

6 C'est pourquoi ainsi parle le Seigneur, l'Eternel: Malheur à la ville sanguinaire, chaudière pleine de rouille, et dont la rouille ne se détache pas! Tires-en les morceaux les uns après les autres, sans recourir au sort.

7 Car le sang qu'elle a versé est au milieu d'elle; elle l'a mis sur le roc nu, elle ne l'a pas répandu sur la terre pour le couvrir de poussière.

8 Afin de montrer ma fureur, afin de me venger, j'ai répandu son sang sur le roc nu, pour qu'il ne fût pas couvert.

9 C'est pourquoi ainsi parle le Seigneur, l'Eternel: Malheur à la ville sanguinaire! Moi aussi je veux faire un grand bûcher.

10 Entasse le bois, allume le feu, cuis bien la chair, assaisonne-la, et que les os soient brûlés.

11 Puis mets la chaudière vide sur les charbons, afin qu'elle s'échauffe, que son airain devienne brûlant, que sa souillure se fonde au dedans, et que sa rouille se consume.

12 Les efforts sont inutiles, la rouille dont elle est pleine ne se détache pas; la rouille ne s'en ira que par le feu.

13 Le crime est dans ta souillure; parce que j'ai voulu te purifier et que tu n'es pas devenue pure, tu ne seras plus purifiée de ta souillure jusqu'à ce que j'aie assouvi sur toi ma fureur.

14 Moi, l'Eternel, j'ai parlé; cela arrivera, et je l'exécuterai; je ne reculerai pas, et je n'aurai ni pitié ni repentir. On te jugera selon ta conduite et selon tes actions, dit le Seigneur, l'Eternel.

15 La parole de l'Eternel me fut adressée, en ces mots:

16 Fils de l'homme, voici, je t'enlève par une mort soudaine ce qui fait les délices de tes yeux. Tu ne te lamenteras point, tu ne pleureras point, et tes larmes ne couleront pas.

17 Soupire en silence, ne prends pas le deuil des morts, attache ton turban, mets ta chaussure à tes pieds, ne te couvre pas la barbe, et ne mange pas le pain des autres.

18 J'avais parlé au peuple le matin, et ma femme mourut le soir. Le lendemain matin, je fis ce qui m'avait été ordonné.

19 Le peuple me dit: Ne nous expliqueras-tu pas ce que signifie pour nous ce que tu fais?

20 Je leur répondis: La parole de l'Eternel m'a été adressée, en ces mots:

21 Dis à la maison d'Israël: Ainsi parle le Seigneur, l'Eternel: Voici, je vais profaner mon sanctuaire, l'orgueil de votre force, les délices de vos yeux, l'objet de votre amour; et vos fils et vos filles que vous avez laissés tomberont par l'épée.

22 Vous ferez alors comme j'ai fait. Vous ne vous couvrirez pas la barbe, vous ne mangerez pas le pain des autres,

23 vous aurez vos turbans sur la tête et vos chaussures aux pieds, vous ne vous lamenterez pas et vous ne pleurerez pas; mais vous serez frappés de langueur pour vos iniquités, et vous gémirez entre vous.

24 Ezéchiel sera pour vous un signe. Vous ferez entièrement comme il a fait. Et quand ces choses arriveront, vous saurez que je suis le Seigneur, l'Eternel.

25 Et toi, fils de l'homme, le jour où je leur enlèverai ce qui fait leur force, leur joie et leur gloire, les délices de leurs yeux et l'objet de leur amour, leurs fils et leurs filles,

26 ce jour-là un fuyard viendra vers toi pour l'annoncer à tes oreilles.

27 En ce jour, ta bouche s'ouvrira avec le fuyard, et tu parleras, tu ne seras plus muet; tu seras pour eux un signe, et ils sauront que je suis l'Eternel.

1 א ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר

2 ב בן אדם כתוב (כתב) לך את שם היום--את עצם היום הזה  סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה

3 ג ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה  שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים

4 ד אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא

5 ה מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה  {ס}

6 ו לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל

7 ז כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר

8 ח להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע--לבלתי הכסות  {פ}

9 ט לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה

10 י הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו

11 יא והעמידה על גחליה רקה  למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה--תתם חלאתה

12 יב תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה

13 יג בטמאתך זמה  יען טהרתיך ולא טהרת--מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך

14 יד אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם  כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה  {פ}

15 טו ויהי דבר יהוה אלי לאמר

16 טז בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך

17 יז האנק דם מתים אבל לא תעשה--פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל

18 יח ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי

19 יט ויאמרו אלי העם  הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה

20 כ ואמר אליהם  דבר יהוה--היה אלי לאמר

21 כא אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו

22 כב ועשיתם כאשר עשיתי  על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו

23 כג ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם--לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו

24 כד והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו  בבואה--וידעתם כי אני אדני יהוה  {ס}

25 כה ואתה בן אדם--הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם  את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם

26 כו ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים

27 כז ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה  {פ}