1 Crie maintenant! Qui te répondra? Auquel des saints t'adresseras-tu?
2 L'insensé périt dans sa colère, Le fou meurt dans ses emportements.
3 J'ai vu l'insensé prendre racine; Puis soudain j'ai maudit sa demeure.
4 Plus de prospérité pour ses fils; Ils sont foulés à la porte, et personne qui les délivre!
5 Sa moisson est dévorée par des affamés, Qui viennent l'enlever jusque dans les épines, Et ses biens sont engloutis par des hommes altérés.
6 Le malheur ne sort pas de la poussière, Et la souffrance ne germe pas du sol;
7 L'homme naît pour souffrir, Comme l'étincelle pour voler.
8 Pour moi, j'aurais recours à Dieu, Et c'est à Dieu que j'exposerais ma cause.
9 Il fait des choses grandes et insondables, Des merveilles sans nombre;
10 Il répand la pluie sur la terre, Et envoie l'eau sur les campagnes;
11 Il relève les humbles, Et délivre les affligés;
12 Il anéantit les projets des hommes rusés, Et leurs mains ne peuvent les accomplir;
13 Il prend les sages dans leur propre ruse, Et les desseins des hommes artificieux sont renversés:
14 Ils rencontrent les ténèbres au milieu du jour, Ils tâtonnent en plein midi comme dans la nuit.
15 Ainsi Dieu protège le faible contre leurs menaces, Et le sauve de la main des puissants;
16 Et l'espérance soutient le malheureux, Mais l'iniquité ferme la bouche.
17 Heureux l'homme que Dieu châtie! Ne méprise pas la correction du Tout-Puissant.
18 Il fait la plaie, et il la bande; Il blesse, et sa main guérit.
19 Six fois il te délivrera de l'angoisse, Et sept fois le mal ne t'atteindra pas.
20 Il te sauvera de la mort pendant la famine, Et des coups du glaive pendant la guerre.
21 Tu seras à l'abri du fléau de la langue, Tu seras sans crainte quand viendra la dévastation.
22 Tu te riras de la dévastation comme de la famine, Et tu n'auras pas à redouter les bêtes de la terre;
23 Car tu feras alliance avec les pierres des champs, Et les bêtes de la terre seront en paix avec toi.
24 Tu jouiras du bonheur sous ta tente, Tu retrouveras tes troupeaux au complet,
25 Tu verras ta postérité s'accroître, Et tes rejetons se multiplier comme l'herbe des champs.
26 Tu entreras au sépulcre dans la vieillesse, Comme on emporte une gerbe en son temps.
27 Voilà ce que nous avons reconnu, voilà ce qui est; A toi d'entendre et de mettre à profit.
1 א קרא-נא היש עונך ואל-מי מקדשים תפנה br
2 ב כי-לאויל יהרג-כעש ופתה תמית קנאה br
3 ג אני-ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם br
4 ד ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל br
5 ה אשר קצירו רעב יאכל--ואל-מצנים יקחהו ושאף צמים חילם br
6 ו כי לא-יצא מעפר און ומאדמה לא-יצמח עמל br
7 ז כי-אדם לעמל יולד ובני-רשף יגביהו עוף br
8 ח אולם--אני אדרש אל-אל ואל-אלהים אשים דברתי br
9 ט עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד-אין מספר br
10 י הנתן מטר על-פני-ארץ ושלח מים על-פני חוצות br
11 יא לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע br
12 יב מפר מחשבות ערומים ולא-תעשנה ידיהם תשיה br
13 יג לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה br
14 יד יומם יפגשו-חשך וכלילה ימששו בצהרים br
15 טו וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון br
16 טז ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה br
17 יז הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל-תמאס br
18 יח כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה br
19 יט בשש צרות יצילך ובשבע לא-יגע בך רע br
20 כ ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב br
21 כא בשוט לשון תחבא ולא-תירא משד כי יבוא br
22 כב לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל-תירא br
23 כג כי עם-אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה-לך br
24 כד וידעת כי-שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא br
25 כה וידעת כי-רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ br
26 כו תבוא בכלח אלי-קבר כעלות גדיש בעתו br
27 כז הנה-זאת חקרנוה כן-היא שמענה ואתה דע-לך