1 Toute l'assemblée des enfants d'Israël arriva dans le désert de Tsin le premier mois, et le peuple s'arrêta à Kadès. C'est là que mourut Marie, et qu'elle fut enterrée.

2 Il n'y avait point d'eau pour l'assemblée; et l'on se souleva contre Moïse et Aaron.

3 Le peuple chercha querelle à Moïse. Ils dirent: Que n'avons-nous expiré, quand nos frères expirèrent devant l'Eternel?

4 Pourquoi avez-vous fait venir l'assemblée de l'Eternel dans ce désert, pour que nous y mourions, nous et notre bétail?

5 Pourquoi nous avez-vous fait monter hors d'Egypte, pour nous amener dans ce méchant lieu? Ce n'est pas un lieu où l'on puisse semer, et il n'y a ni figuier, ni vigne, ni grenadier, ni d'eau à boire.

6 Moïse et Aaron s'éloignèrent de l'assemblée pour aller à l'entrée de la tente d'assignation. Ils tombèrent sur leur visage; et la gloire de l'Eternel leur apparut.

7 L'Eternel parla à Moïse, et dit:

8 Prends la verge, et convoque l'assemblée, toi et ton frère Aaron. Vous parlerez en leur présence au rocher, et il donnera ses eaux; tu feras sortir pour eux de l'eau du rocher, et tu abreuveras l'assemblée et leur bétail.

9 Moïse prit la verge qui était devant l'Eternel, comme l'Eternel le lui avait ordonné.

10 Moïse et Aaron convoquèrent l'assemblée en face du rocher. Et Moïse leur dit: Ecoutez donc, rebelles! Est-ce de ce rocher que nous vous ferons sortir de l'eau?

11 Puis Moïse leva la main et frappa deux fois le rocher avec sa verge. Il sortit de l'eau en abondance. L'assemblée but, et le bétail aussi.

12 Alors l'Eternel dit à Moïse et à Aaron: Parce que vous n'avez pas cru en moi, pour me sanctifier aux yeux des enfants d'Israël, vous ne ferez point entrer cette assemblée dans le pays que je lui donne.

13 Ce sont les eaux de Meriba, où les enfants d'Israël contestèrent avec l'Eternel, qui fut sanctifié en eux.

14 De Kadès, Moïse envoya des messagers au roi d'Edom, pour lui dire: Ainsi parle ton frère Israël: Tu sais toutes les souffrances que nous avons éprouvées.

15 Nos pères descendirent en Egypte, et nous y demeurâmes longtemps. Mais les Egyptiens nous ont maltraités, nous et nos pères.

16 Nous avons crié à l'Eternel, et il a entendu notre voix. Il a envoyé un ange, et nous a fait sortir de l'Egypte. Et voici, nous sommes à Kadès, ville à l'extrémité de ton territoire.

17 Laisse-nous passer par ton pays; nous ne traverserons ni les champs, ni les vignes, et nous ne boirons pas l'eau des puits; nous suivrons la route royale, sans nous détourner à droite ou à gauche, jusqu'à ce que nous ayons franchi ton territoire.

18 Edom lui dit: Tu ne passeras point chez moi, sinon je sortirai à ta rencontre avec l'épée.

19 Les enfants d'Israël lui dirent: Nous monterons par la grande route; et, si nous buvons de ton eau, moi et mes troupeaux, j'en paierai le prix; je ne ferai que passer avec mes pieds, pas autre chose.

20 Il répondit: Tu ne passeras pas! Et Edom sortit à sa rencontre avec un peuple nombreux et à main forte.

21 Ainsi Edom refusa de donner passage à Israël par son territoire. Et Israël se détourna de lui.

22 Toute l'assemblée des enfants d'Israël partit de Kadès, et arriva à la montagne de Hor.

23 L'Eternel dit à Moïse et à Aaron, vers la montagne de Hor, sur la frontière du pays d'Edom:

24 Aaron va être recueilli auprès de son peuple; car il n'entrera point dans le pays que je donne aux enfants d'Israël, parce que vous avez été rebelles à mon ordre, aux eaux de Meriba.

25 Prends Aaron et son fils Eléazar, et fais-les monter sur la montagne de Hor.

26 Dépouille Aaron de ses vêtements, et fais-les revêtir à Eléazar, son fils. C'est là qu'Aaron sera recueilli et qu'il mourra.

27 Moïse fit ce que l'Eternel avait ordonné. Ils montèrent sur la montagne de Hor, aux yeux de toute l'assemblée.

28 Moïse dépouilla Aaron de ses vêtements, et les fit revêtir à Eléazar, son fils. Aaron mourut là, au sommet de la montagne. Moïse et Eléazar descendirent de la montagne.

29 Toute l'assemblée vit qu'Aaron avait expiré, et toute la maison d'Israël pleura Aaron pendant trente jours.

1 א ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם

2 ב ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן

3 ג וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה

4 ד ולמה הבאתם את קהל יהוה אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו

5 ה ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה  לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות

6 ו ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד יהוה אליהם  {פ}

7 ז וידבר יהוה אל משה לאמר

8 ח קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם

9 ט ויקח משה את המטה מלפני יהוה כאשר צוהו

10 י ויקהלו משה ואהרן את הקהל--אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים--המן הסלע הזה נוציא לכם מים

11 יא וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו--פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם  {ס}

12 יב ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל--לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם

13 יג המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יהוה ויקדש בם  {ס}

14 יד וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום  כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו

15 טו וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו

16 טז ונצעק אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך

17 יז נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר  דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך

18 יח ויאמר אליו אדום לא תעבר בי--פן בחרב אצא לקראתך

19 יט ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה

20 כ ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה

21 כא וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו  {פ}

22 כב ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר

23 כג ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר

24 כד יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל--על אשר מריתם את פי למי מריבה

25 כה קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעל אתם הר ההר

26 כו והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם

27 כז ויעש משה כאשר צוה יהוה ויעלו אל הר ההר לעיני כל העדה

28 כח ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר

29 כט ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל  {ס}