1 Louez l'Eternel, car il est bon, Car sa miséricorde dure à toujours!
2 Qu'ainsi disent les rachetés de l'Eternel, Ceux qu'il a délivrés de la main de l'ennemi,
3 Et qu'il a rassemblés de tous les pays, De l'orient et de l'occident, du nord et de la mer!
4 Ils erraient dans le désert, ils marchaient dans la solitude, Sans trouver une ville où ils pussent habiter.
5 Ils souffraient de la faim et de la soif; Leur âme était languissante.
6 Dans leur détresse, ils crièrent à l'Eternel, Et il les délivra de leurs angoisses;
7 Il les conduisit par le droit chemin, Pour qu'ils arrivassent dans une ville habitable.
8 Qu'ils louent l'Eternel pour sa bonté, Et pour ses merveilles en faveur des fils de l'homme!
9 Car il a satisfait l'âme altérée, Il a comblé de biens l'âme affamée.
10 Ceux qui avaient pour demeure les ténèbres et l'ombre de la mort Vivaient captifs dans la misère et dans les chaînes,
11 Parce qu'ils s'étaient révoltés contre les paroles de Dieu, Parce qu'ils avaient méprisé le conseil du Très-Haut.
12 Il humilia leur coeur par la souffrance; Ils succombèrent, et personne ne les secourut.
13 Dans leur détresse, ils crièrent à l'Eternel, Et il les délivra de leurs angoisses;
14 Il les fit sortir des ténèbres et de l'ombre de la mort, Et il rompit leurs liens.
15 Qu'ils louent l'Eternel pour sa bonté, Et pour ses merveilles en faveur des fils de l'homme!
16 Car il a brisé les portes d'airain, Il a rompu les verrous de fer.
17 Les insensés, par leur conduite coupable Et par leurs iniquités, s'étaient rendus malheureux.
18 Leur âme avait en horreur toute nourriture, Et ils touchaient aux portes de la mort.
19 Dans leur détresse, ils crièrent à l'Eternel, Et il les délivra de leurs angoisses;
20 Il envoya sa parole et les guérit, Il les fit échapper de la fosse.
21 Qu'ils louent l'Eternel pour sa bonté, Et pour ses merveilles en faveur des fils de l'homme!
22 Qu'ils offrent des sacrifices d'actions de grâces, Et qu'ils publient ses oeuvres avec des cris de joie!
23 Ceux qui étaient descendus sur la mer dans des navires, Et qui travaillaient sur les grandes eaux,
24 Ceux-là virent les oeuvres de l'Eternel Et ses merveilles au milieu de l'abîme.
25 Il dit, et il fit souffler la tempête, Qui souleva les flots de la mer.
26 Ils montaient vers les cieux, ils descendaient dans l'abîme; Leur âme était éperdue en face du danger;
27 Saisis de vertige, ils chancelaient comme un homme ivre, Et toute leur habileté était anéantie.
28 Dans leur détresse, ils crièrent à l'Eternel, Et il les délivra de leurs angoisses;
29 Il arrêta la tempête, ramena le calme, Et les ondes se turent.
30 Ils se réjouirent de ce qu'elles s'étaient apaisées, Et l'Eternel les conduisit au port désiré.
31 Qu'ils louent l'Eternel pour sa bonté, Et pour ses merveilles en faveur des fils de l'homme!
32 Qu'ils l'exaltent dans l'assemblée du peuple, Et qu'ils le célèbrent dans la réunion des anciens!
33 Il change les fleuves en désert, Et les sources d'eaux en terre desséchée,
34 Le pays fertile en pays salé, A cause de la méchanceté de ses habitants.
35 Il change le désert en étang, Et la terre aride en sources d'eaux,
36 Et il y établit ceux qui sont affamés. Ils fondent une ville pour l'habiter;
37 Ils ensemencent des champs, plantent des vignes, Et ils en recueillent les produits.
38 Il les bénit, et ils deviennent très nombreux, Et il ne diminue point leur bétail.
39 Sont-ils amoindris et humiliés Par l'oppression, le malheur et la souffrance;
40 Verse-t-il le mépris sur les grands, Les fait-il errer dans des déserts sans chemin,
41 Il relève l'indigent et le délivre de la misère, Il multiplie les familles comme des troupeaux.
42 Les hommes droits le voient et se réjouissent, Mais toute iniquité ferme la bouche.
43 Que celui qui est sage prenne garde à ces choses, Et qu'il soit attentif aux bontés de l'Eternel.
1 א הדו ליהוה כי-טוב כי לעולם חסדו br
2 ב יאמרו גאולי יהוה-- אשר גאלם מיד-צר br
3 ג ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים br
4 ד תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו br
5 ה רעבים גם-צמאים-- נפשם בהם תתעטף br
6 ו ויצעקו אל-יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם br
7 ז וידריכם בדרך ישרה-- ללכת אל-עיר מושב br
8 ח יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
9 ט כי-השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא-טוב br
10 י ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל br
11 יא כי-המרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו br
12 יב ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר br
13 יג ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
14 יד יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק br
15 טו יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
16 טז כי-שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע br
17 יז אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו br
18 יח כל-אכל תתעב נפשם ויגיעו עד-שערי מות br
19 יט ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
20 כ ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם br
21 כא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
22 כב ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה br
23 כג ] יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים br
24 כד ] המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה br
25 כה ] ויאמר--ויעמד רוח סערה ותרומם גליו br
26 כו ] יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג br
27 כז ] יחוגו וינועו כשכור וכל-חכמתם תתבלע br
28 כח ] ויצעקו אל-יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם br
29 כט יקם סערה לדממה ויחשו גליהם br
30 ל וישמחו כי-ישתקו וינחם אל-מחוז חפצם br
31 לא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
32 לב וירוממוהו בקהל-עם ובמושב זקנים יהללוהו br
33 לג ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון br
34 לד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה br
35 לה ישם מדבר לאגם-מים וארץ ציה למצאי מים br
36 לו ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב br
37 לז ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה br
38 לח ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט br
39 לט וימעטו וישחו-- מעצר רעה ויגון br
40 מ ] שפך בוז על-נדיבים ויתעם בתהו לא-דרך br
41 מא וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות br
42 מב יראו ישרים וישמחו וכל-עולה קפצה פיה br
43 מג מי-חכם וישמר-אלה ויתבוננו חסדי יהוה