1 Or il arriva qu'aussitôt que David eut achevé de parler à Saül, l'âme de Jonathan fut liée à l'âme de [David], tellement que Jonathan l'aima comme son âme.

2 Ce jour-là donc Saül le prit, et ne lui permit plus de retourner en la maison de son père.

3 Et Jonathan fit alliance avec David, parce qu'il l'aimait comme son âme.

4 Et Jonathan se dépouilla du manteau qu'il portait, et le donna à David, avec ses vêtements, même jusqu'à son épée, son arc, et son baudrier.

5 Et David était employé aux affaires; [et] partout où Saül l'envoyait, il réussissait; de sorte que Saül l'établit sur des gens de guerre, et il fut agréable à tout le peuple, et même aux serviteurs de Saül.

6 Or il arriva que comme ils revenaient, et que David retournait de la défaite du Philistin, il sortit des femmes de toutes les villes d'Israël, en chantant et dansant au devant du Roi Saül, avec des tambours, avec joie, et avec des cymbales.

7 Et les femmes qui jouaient [des instruments] s'entre répondaient, et disaient : Saül a frappé ses mille, et David ses dix mille.

8 Et Saül fut fort irrité, et cette parole lui déplut, et il dit : Elles en ont donné dix mille à David, et à moi, mille; il ne lui manque donc plus que le Royaume.

9 Depuis ce jour-là Saül avait l'œil sur David.

10 Et il arriva, dès le lendemain que l'esprit malin [envoyé] de Dieu saisit Saül, et il faisait le Prophète au milieu de la maison, et David joua de sa main, comme les autres jours, et Saül avait une hallebarde en sa main.

11 Et Saül lança la hallebarde, disant en soi-même : Je frapperai David, et la muraille; mais David se détourna de devant lui par deux fois.

12 Saül donc avait peur de la présence de David, parce que l'Eternel était avec David, et qu'il s'était rétiré d'avec Saül.

13 C'est pourquoi Saül éloigna [David] de lui, et l'établit capitaine de mille [hommes]; et [David] allait et venait devant le peuple.

14 Et David réussissait en tout ce qu'il entreprenait, car l'Eternel était avec lui.

15 Saül donc voyant que David prospérait beaucoup, le craignit.

16 Mais tout Israël et Juda aimaient David, parce qu'il allait et venait devant eux.

17 Et Saül dit à David : Voici, je te donnerai Mérab ma fille aînée pour femme; sois-moi seulement un fils vertueux, et conduis les batailles de l'Eternel; car Saül disait : Que ma main ne soit point sur lui, mais que la main des Philistins soit sur lui.

18 Et David répondit à Saül : Qui suis-je, et quelle est ma vie, [et] la famille de mon père en Israël, que je sois gendre du Roi?

19 Or il arriva qu'au temps qu'on devait donner Mérab fille de Saül à David, on la donna pour femme à Hadrièl Méholathite.

20 Mais Mical [l'autre] fille de Saül aima David; ce qu'on rapporta à Saül, et la chose lui plut.

21 Et Saül dit : Je la lui donnerai afin qu'elle lui soit en piège, et que par ce moyen la main des Philistins soit sur lui. Saül donc dit à David : Tu seras aujourd'hui mon gendre par [l'une de] mes deux [filles].

22 Et Saül commanda à ses serviteurs de parler à David en secret, et de lui dire : Voici, le Roi prend plaisir en toi, et tous ses serviteurs t'aiment; sois donc maintenant gendre du Roi.

23 Les serviteurs donc de Saül redirent toutes ces paroles à David, et David dit : Pensez-vous que ce soit peu de chose d'être gendre du Roi, vu que je suis un pauvre homme, et de nulle estime?

24 Et les serviteurs de Saül lui rapportèrent cela, [et lui] dirent : David a tenu de tels discours.

25 Et Saül dit : Vous parlerez ainsi à David : Le Roi ne demande d'autre douaire, que cent prépuces de Philistins, afin que le Roi soit vengé de ses ennemis. Or Saül avait dessein de faire tomber David entre les mains des Philistins.

26 Et les serviteurs de Saül rapportèrent tous ces discours à David; et la chose lui plut, pour être gendre du Roi. Et avant que les jours fussent accomplis,

27 David se leva, et s'en alla, lui et ses gens, et frappa deux cents hommes des Philistins; et David apporta leurs prépuces, et on les livra bien comptés au Roi, afin qu'il fût gendre du Roi. Et Saül lui donna pour femme Mical sa fille.

28 Alors Saül aperçut et connut que l'Eternel était avec David; et Mical fille de Saül l'aimait.

29 Et Saül continua de craindre David, encore plus [qu'auparavant], tellement que Saül fut toujours ennemi de David.

30 Or les capitaines des Philistins sortirent [en campagne], et dès qu'ils furent sortis, David réussit mieux que tous les serviteurs de Saül; et son nom fut en fort grande estime.

1 א ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו (ויאהבהו) יהונתן כנפשו

2 ב ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו

3 ג ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו

4 ד ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו

5 ה ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול  {פ}

6 ו ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור (לשיר) והמחלות לקראת שאול המלך--בתפים בשמחה ובשלשים

7 ז ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן  הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו

8 ח ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה

9 ט ויהי שאול עון (עוין) את דוד מהיום ההוא והלאה  {ס}

10 י ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול

11 יא ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים

12 יב וירא שאול מלפני דוד  כי היה יהוה עמו ומעם שאול סר

13 יג ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם  {ס}

14 יד ויהי דוד לכל דרכו משכיל ויהוה עמו

15 טו וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו

16 טז וכל ישראל ויהודה אהב את דוד  כי הוא יוצא ובא לפניהם  {פ}

17 יז ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה--אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים  {ס}

18 יח ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל--כי אהיה חתן למלך

19 יט ויהי בעת תת את מרב בת שאול--לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה

20 כ ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו

21 כא ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום

22 כב ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך

23 כג וידברו עבדי שאול באזני דוד את הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה

24 כד ויגדו עבדי שאול לו--לאמר  כדברים האלה דבר דוד

25 כה ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים

26 כו ויגדו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים

27 כז ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה  {ס}

28 כח וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו

29 כט ויאסף שאול לרא מפני דוד--עוד ויהי שאול איב את דוד כל הימים  {פ}

30 ל ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד  {ס}