1 Or Josaphat ayant de grandes richesses et une grande gloire fit alliance avec Achab.

2 Et au bout de quelques années il descendit vers Achab à Samarie, et Achab tua pour lui et pour le peuple qui [était] avec lui un grand nombre de brebis et de bœufs, et le persuada de monter contre Ramoth de Galaad.

3 Car Achab, Roi d'Israël, dit à Josaphat Roi de Juda : Ne viendras-tu pas avec moi contre Ramoth de Galaad? Et il lui [répondit] : Compte sur moi comme sur toi, et sur mon peuple comme sur ton peuple; [nous irons] avec toi à cette guerre.

4 Josaphat dit aussi au Roi d'Israël : Je te prie qu'aujourd'hui tu t'enquières de la parole de l'Eternel.

5 Et le Roi d'Israël assembla quatre cents Prophètes, auxquels il dit : Irons-nous à la guerre contre Ramoth de Galaad, ou m'en désisterai-je? Et ils répondirent : Monte; car Dieu la livrera entre les mains du Roi.

6 Mais Josaphat dit : N'y a-t-il point encore ici quelque Prophète de l'Eternel, afin que nous l'interrogions?

7 Et le Roi d'Israël dit à Josaphat : Il y a encore un homme par lequel on peut s'enquérir de l'Eternel, mais je le hais, parce qu'il ne prophétise rien de bon, quand il est question de moi, mais toujours du mal; c'est Michée fils de Jimla. Et Josaphat dit : Que le Roi ne parle point ainsi.

8 Alors le Roi d'Israël appela un Eunuque, et lui dit : Fais venir en diligence Michée fils de Jimla.

9 Or le Roi d'Israël et Josaphat Roi de Juda, étaient assis chacun sur son trône, revêtus de leurs habits; ils étaient assis en la place vers l'entrée de la porte de Samarie, et tous les Prophètes prophétisaient en leur présence.

10 Alors Tsidkija fils de Kénahana s'étant fait des cornes de fer, dit : Ainsi a dit l'Eternel, tu heurteras avec ces cornes les Syriens, jusqu'à les détruire entièrement.

11 Et tous les Prophètes prophétisaient la même chose, en disant : Monte à Ramoth de Galaad, et tu prospéreras, et l'Eternel la livrera entre les mains du Roi.

12 Or le messager qui était allé appeler Michée, lui parla, en disant : Voici, les Prophètes prédisent tous d'une voix du bonheur au Roi, je te prie donc que ta parole soit semblable à celle de l'un d'eux, et prophétise-lui du bonheur.

13 Mais Michée répondit : L'Eternel est vivant, que je dirai ce que mon Dieu dira.

14 Il vint donc vers le Roi; et le Roi lui dit : Michée, irons-nous à la guerre contre Ramoth de Galaad, ou m'en désisterai-je? Et il répondit : Montez, et vous prospérerez, et ils seront livrés entre vos mains.

15 Et le Roi lui dit : Jusqu'à combien de fois t'adjurerai-je que tu ne me dises que la vérité au Nom de l'Eternel?

16 Et [Michée] répondit : J'ai vu tout Israël dispersé par les montagnes, comme un troupeau de brebis qui n'a point de pasteur; et l'Eternel a dit : Ceux-ci sont sans Seigneurs; que chacun s'en retourne dans sa maison en paix.

17 Alors le Roi d'Israël dit à Josaphat : Ne t'ai-je pas bien dit qu'il ne prophétise rien de bon, quand il est question de moi, mais du mal?

18 Et [Michée] dit : Ecoutez pourtant la parole de l'Eternel. J'ai vu l'Eternel assis sur son trône, et toute l'armée des cieux se tenant à sa droite et à sa gauche.

19 Et l'Eternel a dit : Qui est-ce qui induira Achab Roi d'Israël à monter, afin qu'il tombe en Ramoth de Galaad? et il ajouta : L'un dit d'une manière, et l'autre d'une autre.

20 Alors un esprit s'avança, et se tint devant l'Eternel, et dit : Je l'y induirai. Et l'Eternel lui dit : Comment?

21 Et il répondit : Je sortirai et je serai un esprit de mensonge en la bouche de tous ses Prophètes. Et [l'Eternel] dit : [Oui] tu l'induiras, et même tu en viendras à bout, sors et fais-le ainsi.

22 Maintenant donc voici, l'Eternel a mis un esprit de mensonge dans la bouche de tes Prophètes, et l'Eternel a prononcé du mal contre toi.

23 Alors Tsidkija fils de Kénahana s'approcha, et frappa Michée sur la joue, et lui dit : Par quel chemin l'esprit de l'Eternel s'est-il retiré de moi pour te parler?

24 Et Michée répondit : Voici, tu le verras le jour que tu iras de chambre en chambre pour te cacher.

25 Alors le Roi d'Israël dit : Qu'on prenne Michée, et qu'on le mène à Amon, capitaine de la ville, et vers Joas fils du Roi;

26 Et qu'on leur dise : Ainsi a dit le Roi : Mettez cet homme en prison, et ne lui donnez qu'un peu de pain à manger et un peu d'eau [à boire], jusqu'à ce que je retourne en paix.

27 Et Michée répondit : Si jamais tu retournes en paix, l'Eternel n'aura point parlé par moi. Il dit encore : Entendez cela peuples, vous tous qui êtes ici.

28 Le Roi d'Israël donc monta avec Josaphat Roi de Juda, contre Ramoth de Galaad.

29 Et le Roi d'Israël dit à Josaphat : Que je me déguise, et que j'aille à la bataille; mais toi, vêts-toi de tes habits. Le Roi d'Israël donc se déguisa, et ils allèrent ainsi à la bataille.

30 Or le Roi des Syriens avait commandé aux capitaines de ses chariots, en disant : Vous ne combattrez contre personne que contre le Roi d'Israël.

31 Il arriva donc qu'aussitôt que les capitaines des chariots eurent vu Josaphat, ils dirent : C'est ici le Roi d'Israël; et ils l'environnèrent pour le combattre. Mais Josaphat s'écria, et l'Eternel le secourut; et Dieu les porta à s'éloigner de lui.

32 Or dès que les capitaines des chariots eurent vu que ce n'était point le Roi d'Israël, ils se détournèrent de lui.

33 Alors quelqu'un tira de son arc de toute sa force; et il frappa le Roi d'Israël entre les tassettes et le harnois; et [le Roi] dit à son cocher : Tourne ta main, et mène-moi hors du camp; car on m'a fort blessé.

34 Il y eut en ce jour-là un très rude combat, et le Roi d'Israël demeura dans son chariot, vis-à-vis des Syriens, jusqu'au soir, et il mourut vers le temps que le soleil se couchait.

1 א ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב ויתחתן לאחאב

2 ב וירד לקץ שנים אל אחאב לשמרון ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד

3 ג ויאמר אחאב מלך ישראל אל יהושפט מלך יהודה התלך עמי רמת גלעד ויאמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי--ועמך במלחמה

4 ד ויאמר יהושפט אל מלך ישראל  דרש נא כיום את דבר יהוה

5 ה ויקבץ מלך ישראל את הנבאים ארבע מאות איש ויאמר אלהם הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמרו עלה ויתן האלהים ביד המלך

6 ו ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאתו

7 ז ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את יהוה מאתו ואני שנאתיהו כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה--הוא מיכיהו בן ימלא ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן

8 ח ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר מהר מיכהו (מיכיהו) בן ימלא

9 ט ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלבשים בגדים וישבים בגרן--פתח שער שמרון וכל הנביאים--מתנבאים לפניהם

10 י ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר יהוה באלה תנגח את ארם עד כלותם

11 יא וכל הנבאים--נבאים כן לאמר  עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך

12 יב והמלאך אשר הלך לקרא למיכיהו דבר אליו לאמר הנה דברי הנבאים פה אחד טוב אל המלך ויהי נא דברך כאחד מהם ודברת טוב

13 יג ויאמר מיכיהו  חי יהוה--כי את אשר יאמר אלהי אתו אדבר

14 יד ויבא אל המלך ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמר עלו והצליחו וינתנו בידכם

15 טו ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משביעך  אשר לא תדבר אלי רק אמת--בשם יהוה

16 טז ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים--כצאן אשר אין להן רעה ויאמר יהוה לא אדנים לאלה ישובו איש לביתו בשלום

17 יז ויאמר מלך ישראל אל יהושפט  הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם לרע  {ס}

18 יח ויאמר לכן שמעו דבר יהוה  ראיתי את יהוה יושב על כסאו וכל צבא השמים עמדים על ימינו ושמאלו

19 יט ויאמר יהוה מי יפתה את אחאב מלך ישראל ויעל ויפל ברמות גלעד ויאמר--זה אמר ככה וזה אמר ככה

20 כ ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו  ויאמר יהוה אליו במה

21 כא ויאמר אצא והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל--צא ועשה כן

22 כב ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה  {ס}

23 כג ויגש צדקיהו בן כנענה ויך את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה הדרך עבר רוח יהוה מאתי--לדבר אתך

24 כד ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר להחבא

25 כה ויאמר מלך ישראל קחו את מיכיהו והשיבהו אל אמון שר העיר--ואל יואש בן המלך

26 כו ואמרתם כה אמר המלך שימו זה בית הכלא והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ עד שובי בשלום

27 כז ויאמר מיכיהו--אם שוב תשוב בשלום לא דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם

28 כח ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה אל רמת גלעד

29 כט ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבאו במלחמה

30 ל ומלך ארם צוה את שרי הרכב אשר לו לאמר לא תלחמו את הקטן את הגדול  כי אם את מלך ישראל לבדו

31 לא ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט ויהוה עזרו ויסיתם אלהים ממנו

32 לב ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל--וישובו מאחריו

33 לג ואיש משך בקשת לתמו ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכב הפך ידיך (ידך) והוצאתני מן המחנה--כי החליתי

34 לד ותעל המלחמה ביום ההוא ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם עד הערב וימת לעת בוא השמש