1 Or il arriva qu'après que le Roi fut assis en sa maison, et que l'Eternel lui eut donné la paix avec tous ses ennemis d'alentour;

2 Il dit à Nathan le Prophète : Regarde maintenant, j'habite dans une maison de cèdres, et l'Arche de Dieu habite dans des courtines.

3 Et Nathan dit au Roi : Va, fais tout ce qui est en ton cœur; car l'Eternel est avec toi.

4 Mais il arriva cette nuit-là, que la parole de l'Eternel fut adressée à Nathan, en disant :

5 Va, et dis à David mon serviteur : Ainsi a dit l'Eternel : Me bâtirais-tu une maison afin que j'y habite,

6 Puisque je n'ai point habité dans une maison depuis le jour que j'ai fait monter les enfants d'Israël hors d'Egypte, jusqu'à ce jour? mais j'ai marché çà et là dans un Tabernacle, et dans un pavillon.

7 Dans tous les lieux où j'ai marché avec tous les enfants d'Israël, en ai-je dit un seul mot à quelqu'une des Tribus d'Israël, à laquelle j'ai commandé de paître mon peuple d'Israël, en disant : Pourquoi ne m'avez-vous point bâti une maison de cèdres?

8 Maintenant donc tu diras ainsi à David mon serviteur : Ainsi a dit l'Eternel des armées : Je t'ai pris d'une cabane, d'après les brebis, afin que tu fusses le Conducteur de mon peuple d'Israël.

9 Et j'ai été avec toi partout où tu as marché, et j'ai exterminé tous tes ennemis de devant toi, et je t'ai tait un grand nom, comme le nom des grands qui sont sur la terre.

10 Et j'établirai un lieu à mon peuple d'Israël, je le planterai, il habitera chez soi, il ne sera plus agité, et les injustes ne les affligeront plus, comme ils ont fait auparavant,

11 Savoir, depuis le jour que j'ai ordonné des juges sur mon peuple d'Israël, et que je t'ai donné du repos de tous tes ennemis, et que l'Eternel t'a fait entendre qu'il te bâtirait une maison.

12 Quand tes jours seront accomplis, et que tu te seras endormi avec tes pères, je susciterai après toi ton fils, qui sera sorti de tes entrailles, et j'affermirai son règne.

13 Ce sera lui qui bâtira une maison à mon Nom, et j'affermirai le trône de son règne à jamais.

14 Je lui serai père, et il me sera fils; que s'il commet quelque iniquité, je le châtierai avec une verge d'homme, et de plaies des fils des hommes.

15 Mais ma gratuité ne se retirera point de lui, comme je l'ai retirée de Saül, que j'ai ôté de devant toi.

16 Ainsi ta maison et ton règne seront assurés pour jamais devant tes yeux, [et] ton trône sera affermi à jamais.

17 Nathan parla ainsi à David, selon toutes ces paroles, et selon toute cette vision.

18 Alors le Roi David entra, et se tint devant l'Eternel, et dit : Qui suis-je, ô Seigneur Eternel! et quelle est ma maison, que tu m'aies fait venir au point [où je suis]?

19 Et encore cela t'a semblé être peu de chose, ô Seigneur Eternel! car tu as même parlé de la maison de ton serviteur pour un long temps. Est-ce là la manière d'agir des hommes, ô Seigneur Eternel!

20 Et que te pourrait dire davantage David? car, Seigneur Eternel, tu connais ton serviteur.

21 Tu as fait toutes ces grandes choses pour l'amour de ta parole, et selon ton cœur, afin de faire connaître ton serviteur.

22 C'est pourquoi tu t'es montré grand, ô Eternel Dieu! car il n'y en a point de tel que toi, et il n'y a point d'autre Dieu que toi, selon tout ce que nous avons entendu de nos oreilles.

23 Et qui est comme ton peuple, comme Israël, la seule nation de la terre que Dieu est venu racheter, pour [en faire] son peuple, tant pour s'acquérir à lui-même un [grand] nom, que pour vous acquérir cette grandeur, et pour faire dans ton pays devant ton peuple, que tu t'es racheté d'Egypte, des choses terribles contre les nations et contre leurs dieux ?

24 Car tu t'es assuré ton peuple d'Israël, pour être ton peuple à jamais; et toi, ô Eternel! tu leur as été Dieu.

25 Maintenant donc, ô Eternel Dieu! confirme pour jamais la parole que tu as prononcée touchant ton serviteur, et touchant sa maison, et fais comme tu en as parlé.

26 Et que ton Nom soit magnifié à jamais, tellement qu'on dise : L'Eternel des armées est le Dieu d'Israël; et que la maison de David ton serviteur demeure stable devant toi.

27 Car toi, ô Eternel des armées! Dieu d'Israël! tu as fait entendre à ton serviteur, et tu lui as dit : Je te bâtirai une maison, c'est pourquoi ton serviteur a pris la hardiesse de te faire cette prière.

28 Maintenant donc, Seigneur Eternel! tu es Dieu, tes paroles seront véritables; or tu as promis ce bien à ton serviteur.

29 Veuille donc maintenant bénir la maison de ton serviteur, afin qu'elle soit éternellement devant toi; car tu en as ainsi parlé, Seigneur Eternel! et la maison de ton serviteur sera comblée de ta bénédiction éternellement.

1 א ויהי כי ישב המלך בביתו ויהוה הניח לו מסביב מכל איביו

2 ב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה

3 ג ויאמר נתן אל המלך כל אשר בלבבך לך עשה  כי יהוה עמך

4 ד ויהי בלילה ההוא  {ס}  ויהי דבר יהוה אל נתן לאמר

5 ה לך ואמרת אל עבדי אל דוד  {ס}  כה אמר יהוה  האתה תבנה לי בית לשבתי

6 ו כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן

7 ז בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר  למה לא בניתם לי בית ארזים

8 ח ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן--להיות נגיד על עמי על ישראל

9 ט ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ

10 י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה

11 יא ולמן היום אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והניחתי לך מכל איביך והגיד לך יהוה כי בית יעשה לך יהוה

12 יב כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו

13 יג הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם

14 יד אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן--אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם

15 טו וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך

16 טז ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך  כסאך יהיה נכון עד עולם

17 יז ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה--כן דבר נתן אל דוד  {פ}

18 יח ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי--כי הבאתני עד הלם

19 יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה

20 כ ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך אדני יהוה

21 כא בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת--להודיע את עבדך

22 כב על כן גדלת יהוה אלהים  כי אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו

23 כג ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ--אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו

24 כד ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם--עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים  {ס}

25 כה ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם ועשה כאשר דברת

26 כו ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך

27 כז כי אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת

28 כח ועתה אדני יהוה אתה הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת

29 כט ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך  כי אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית עבדך לעולם  {פ}