1 Après cela Moïse et Aaron s'en allèrent et dirent à Pharaon : ainsi a dit l'Eternel, le Dieu d'Israël; laisse aller mon peuple, afin qu'il me célèbre une fête solennelle dans le désert.

2 Mais Pharaon dit : qui est l'Eternel, pour que j'obéisse à sa voix et que je laisse aller Israël? Je ne connais point l'Eternel, et je ne laisserai point aller Israël.

3 Et ils dirent : le Dieu des Hébreux est venu au-devant de nous. Nous te prions que nous allions le chemin de trois jours au désert, et que nous sacrifiions à l'Eternel notre Dieu; de peur qu'il ne se jette sur nous par la mortalité, ou par l'épée.

4 Et le Roi d'Egypte leur dit : Moïse et Aaron, pourquoi détournez-vous le peuple de son ouvrage? Allez maintenant à vos charges.

5 Pharaon dit aussi : voici, le peuple de ce pays est maintenant en grand nombre, et vous les faites chômer de leur travail.

6 Et Pharaon commanda ce jour-là aux exacteurs [établis] sur le peuple, et à ses Commissaires, en disant :

7 Vous ne donnerez plus de paille à ce peuple pour faire des briques, comme auparavant; [mais] qu'ils aillent, et qu'ils s'amassent de la paille.

8 Néanmoins vous leur imposerez la quantité des briques qu'ils faisaient auparavant, sans en rien diminuer; car ils sont gens de loisir, et c'est pour cela qu'ils crient, en disant : allons, [et] sacrifions à notre Dieu.

9 Que la servitude soit aggravée sur ces gens-là, et qu'ils s'occupent, et ne s'amusent plus à des paroles de mensonge.

10 Alors les exacteurs du peuple, et ses Commissaires sortirent, et dirent au peuple : ainsi a dit Pharaon : je ne vous donnerai plus de paille.

11 Allez vous-mêmes [et] prenez de la paille où vous en trouverez; mais il ne [sera] rien diminué de votre travail.

12 Alors le peuple se répandit par tout le pays d'Egypte, pour amasser du chaume au lieu de paille.

13 Et les exacteurs les pressaient, en disant : achevez vos ouvrages, chaque jour sa tâche, comme quand la paille vous était [fournie].

14 Même les Commissaires des enfants d'Israël, que les exacteurs de Pharaon avaient établis sur eux, furent battus, [et on leur] dit : pourquoi n'avez-vous point achevé votre tâche en faisant des briques hier et aujourd'hui, comme auparavant?

15 Alors les Commissaires des enfants d'Israël vinrent crier à Pharaon, en disant : pourquoi fais-tu ainsi à tes serviteurs?

16 On ne donne point de paille à tes serviteurs, et toutefois on nous dit : faites des briques; et voici, tes serviteurs sont battus, et ton peuple est traité comme coupable.

17 Et il répondit : vous êtes de loisir, [vous êtes] de loisir; c'est pourquoi vous dites : allons, sacrifions à l'Eternel.

18 Maintenant donc allez, travaillez; car on ne vous donnera point de paille, et vous rendrez la même quantité de briques.

19 Et les Commissaires des enfants d'Israël virent qu'ils étaient dans un mauvais état, puisqu'on disait : vous ne diminuerez rien de vos briques sur la tâche de chaque jour.

20 Et en sortant de devant Pharaon ils rencontrèrent Moïse et Aaron, qui se trouvèrent au-devant d'eux.

21 Et ils leur dirent : que l'Eternel vous regarde, et en juge, vu que vous nous avez mis en mauvaise odeur devant Pharaon et devant ses serviteurs, leur mettant l'épée à la main pour nous tuer.

22 Alors Moïse retourna vers l'Eternel, et dit : Seigneur! pourquoi as-tu fait maltraiter ce peuple? pourquoi m'as-tu envoyé?

23 Car depuis que je suis venu vers Pharaon pour parler en ton nom, il a maltraité ce peuple, et tu n'as point délivré ton peuple.

1 א ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה  כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

2 ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל  לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

3 ג ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

4 ד ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

5 ה ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

6 ו ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

7 ז לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם  הם ילכו וקששו להם תבן

8 ח ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו  כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

9 ט תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

10 י ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר  כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

11 יא אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו  כי אין נגרע מעבדתכם דבר

12 יב ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

13 יג והנגשים אצים לאמר  כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

14 יד ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר  מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

15 טו ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר  למה תעשה כה לעבדיך

16 טז תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

17 יז ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

18 יח ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

19 יט ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר  לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

20 כ ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

21 כא ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט  אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

22 כב וישב משה אל יהוה ויאמר  אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

23 כג ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך