1 Puis il me dit : fils d'homme, mange ce que tu trouveras, mange ce rouleau, et t'en va, [et] parle à la maison d'Israël.

2 J'ouvris donc ma bouche, et il me fit manger ce rouleau.

3 Et il me dit : fils d'homme, repais ton ventre, et remplis tes entrailles de ce rouleau que je te donne; et je le mangeai, et il fut doux dans ma bouche comme du miel.

4 Puis il me dit : fils d'homme, lève-toi et va vers la maison d'Israël, et leur prononce mes paroles.

5 [Car] tu n'es point envoyé vers un peuple de langage inconnu, ou de langue barbare; c'est vers la maison d'Israël;

6 Ni vers plusieurs peuples de langage inconnu, ou de langue barbare, dont tu ne puisses pas entendre les paroles; si je t'eusse envoyé vers eux, ne t'écouteraient-ils pas?

7 Mais la maison d'Israël ne te voudra pas écouter, parce qu'ils ne me veulent point écouter; car toute la maison d'Israël est effrontée, et d'un cœur obstiné.

8 Voici, j'ai renforcé ta face contre leurs faces, et j'ai renforcé ton front contre leurs fronts.

9 Et j'ai rendu ton front semblable à un diamant, [et] plus fort qu'un caillou; ne les crains donc point, et ne t'effraie point à cause d'eux, quoiqu'ils soient une maison rebelle.

10 Puis il me dit : fils d'homme, reçois dans ton cœur, et écoute de tes oreilles toutes les paroles que je te dirai.

11 Lève-toi donc, va vers ceux qui ont été emmenés captifs, va vers les enfants de ton peuple, parle-leur, et leur dis que le Seigneur l'Eternel a ainsi parlé, soit qu'ils écoutent, ou qu'ils n'en fassent rien.

12 Puis l'Esprit m'éleva, et j'ouïs après moi une voix [qui me causa] une grande émotion, [disant] : Bénie soit de son lieu la gloire de l'Eternel.

13 Et j'ouïs le bruit des ailes des animaux, qui s'entre-touchaient les unes les autres, et le bruit des roues vis-à-vis d'eux, [j'ouïs], dis-je, une voix qui me causa une grande émotion.

14 L'Esprit donc m'éleva, et me ravit, et je m'en allai l'esprit rempli d'amertume et de colère mais la main de l'Eternel me fortifia.

15 Je vins donc vers ceux qui avaient été transportés à Télabib, vers ceux qui demeuraient auprès du fleuve de Kébar; et je me tins là où ils se tenaient, même je me tins là parmi eux sept jours, tout étonné.

16 Et au bout de sept jours, la parole de l'Eternel me fut [adressée], en disant :

17 Fils d'homme, je t'ai établi pour surveillant à la maison d'Israël; tu écouteras donc la parole de ma bouche, et tu les avertiras de ma part.

18 Quand j'aurai dit au méchant : tu mourras de mort, et que tu ne l'auras point averti, et que tu ne lui auras point parlé pour l'avertir de se garder de son méchant train, afin de lui sauver la vie; ce méchant-là mourra dans son iniquité, mais je redemanderai son sang de ta main.

19 Que si tu as averti le méchant, et qu'il ne se soit point détourné de sa méchanceté, ni de son méchant train; il mourra dans son iniquité, mais tu auras délivré ton âme.

20 Pareillement si le juste se détourne de sa justice, et commet l'iniquité, lorsque j'aurai mis quelque obstacle devant lui, il mourra, parce que tu ne l'auras point averti; il mourra dans son péché, et il ne sera point fait mention de ses justices qu'il aura faites; mais je redemanderai son sang de ta main.

21 Que si tu avertis le juste de ne pécher point, et que lui aussi ne pèche point, il vivra certainement, parce qu'il aura été averti, et toi pareillement tu auras délivré ton âme.

22 Et la main de l'Eternel fut là sur moi, et il me dit : lève-toi, et sors vers la campagne, et là je te parlerai.

23 Je me levai donc, et sortis vers la campagne; et voici, la gloire de l'Eternel se tenait là, telle que la gloire que j'avais vue auprès du fleuve de Kébar, et je tombai sur ma face.

24 Alors l'Esprit entra dans moi, et me releva sur mes pieds, et il me parla, et [me] dit : entre, et t'enferme dans ta maison.

25 Car quant à toi, fils d'homme, voici, on mettra des cordes sur toi, et on t'en liera, et tu ne sortiras point pour aller parmi eux.

26 Et je ferai tenir ta langue à ton palais, tu seras muet, et tu ne les reprendras point; parce qu'ils sont une maison rebelle.

27 Mais quand je te parlerai, j'ouvrirai ta bouche, et tu leur diras : ainsi a dit le Seigneur l'Eternel : que celui qui écoute, écoute; et que celui qui n'écoute pas, n'écoute pas; car ils [sont] une maison rebelle.

1 א ויאמר אלי--בן אדם את אשר תמצא אכול  אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל

2 ב ואפתח את פי ויאכילני את המגלה הזאת

3 ג ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק  {פ}

4 ד ויאמר אלי  בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם

5 ה כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון--אתה שלוח  אל בית ישראל

6 ו לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך

7 ז ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך--כי אינם אבים לשמע אלי  כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה

8 ח הנה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם ואת מצחך חזק לעמת מצחם

9 ט כשמיר חזק מצר נתתי מצחך  לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה  {פ}

10 י ויאמר אלי  בן אדם--את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע

11 יא ולך בא אל הגולה אל בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה  אם ישמעו ואם יחדלו

12 יב ותשאני רוח--ואשמע אחרי קול רעש גדול  ברוך כבוד יהוה ממקומו

13 יג וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול

14 יד ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד יהוה עלי חזקה

15 טו ואבוא אל הגולה תל אביב הישבים אל נהר כבר ואשר (ואשב)--המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם

16 טז ויהי מקצה שבעת ימים  {פ} br   br ויהי דבר יהוה אלי לאמר

17 יז בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני

18 יח באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו--הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש

19 יט ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה--הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת

20 כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות  כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש

21 כא ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק--והוא לא חטא  חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת  {פ}

22 כב ותהי עלי שם יד יהוה ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך

23 כג ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני

24 כד ותבא בי רוח ותעמדני על רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך

25 כה ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם

26 כו ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח  כי בית מרי המה

27 כז ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה  {פ}