1 La parole de l'Eternel me fut encore [adressée], en disant :
2 Fils d'homme, prophétise contre les Pasteurs d'Israël; prophétise, et dis à ces Pasteurs : ainsi a dit le Seigneur l'Eternel : malheur aux Pasteurs d'Israël qui ne paissent qu'eux-mêmes! Les pasteurs ne paissent-ils pas le troupeau?
3 Vous en mangez la graisse, et vous vous habillez de la laine; vous tuez ce qui est gras, [et] vous ne paissez point le troupeau!
4 Vous n'avez point fortifié les brebis languissantes, vous n'avez point donné de remède à celle qui était malade, vous n'avez point bandé la plaie de celle qui avait la jambe rompue, vous n'avez point ramené celle qui était chassée, et vous n'avez point cherché celle qui était perdue; mais vous les avez maîtrisées avec dureté et rigueur.
5 Et elles ont été dispersées, par la disette des Pasteurs, et elles ont été exposées à toutes les bêtes des champs, pour en être dévorées, étant dispersées.
6 Mes brebis ont été errantes par toutes les montagnes, et par tous les coteaux élevés; mes brebis ont été dispersées sur tout le dessus de la terre; et il n'y a eu personne qui les recherchât, et il n'y a eu personne qui s'en enquît.
7 C'est pourquoi Pasteurs, écoutez la parole de l'Eternel.
8 Je suis vivant, dit le Seigneur l'Eternel, si je ne [fais justice] de ce que mes brebis ont été exposées en proie, et de ce que mes brebis ont été exposées à être dévorées de toutes les bêtes des champs, parce qu'elles n'avaient point de Pasteur; et de ce que mes Pasteurs n'ont point recherché mes brebis, mais que les Pasteurs se sont nourris simplement eux-mêmes, et n'ont point fait paître mes brebis.
9 C'est pourquoi Pasteurs, écoutez la parole de l'Eternel.
10 Ainsi a dit le Seigneur l'Eternel : Voici, j'en veux à ces Pasteurs-là, et je redemanderai mes brebis de leur main, je les ferai cesser de paître les brebis; et les pasteurs ne se repaîtront plus [uniquement] eux-mêmes, mais je délivrerai mes brebis de leur bouche, et elles ne seront plus dévorées par eux.
11 Car ainsi a dit le Seigneur l'Eternel : me voici, je redemanderai mes brebis, et je les rechercherai.
12 Comme le Pasteur se trouvant parmi son troupeau, recherche ses brebis dispersées; ainsi je rechercherai mes brebis, et les retirerai de tous les lieux où elles auront été dispersées au jour de la nuée et de l'obscurité.
13 Je les retirerai donc d'entre les peuples, et les rassemblerai des pays, et les ramènerai dans leur terre, et les nourrirai sur les montagnes d'Israël, auprès des cours des eaux et dans toutes les demeures du pays.
14 Je les paîtrai dans de bons pâturages, et leur parc sera dans les hautes montagnes d'Israël; et là elles coucheront dans un bon parc, et paîtront en de gras pâturages sur les montagnes d'Israël.
15 Moi-même je paîtrai mes brebis, et les ferai reposer, dit le Seigneur l'Eternel.
16 Je chercherai celle qui sera perdue, et je ramènerai celle qui sera chassée, je banderai la plaie de celle qui aura la jambe rompue, et je fortifierai celle qui sera malade ; mais je détruirai la grasse et la forte; je les paîtrai par raison.
17 Mais quant à vous, mes brebis; ainsi a dit le Seigneur l'Eternel : voici, je m'en vais mettre à part les brebis, les béliers, et les boucs.
18 Vous est-ce peu de chose d'être nourries de bonne pâture, que vous fouliez à vos pieds le reste de votre pâture? et de boire des eaux claires, que vous troubliez le reste avec vos pieds?
19 Mais mes brebis sont nourries de la pâture que vous foulez à vos pieds, et elles boivent ce que vos pieds ont troublé.
20 C'est pourquoi le Seigneur l'Eternel leur a dit ainsi : me voici, je mettrai moi-même à part la brebis grasse, et la brebis maigre.
21 Parce que vous avez poussé du côté et de l'épaule, et que vous heurtez de vos cornes toutes celles qui sont languissantes, jusqu'à ce que vous les ayez chassées dehors;
22 Je sauverai mon troupeau, tellement qu'il ne sera plus en proie, et je distinguerai entre brebis et brebis.
23 Je susciterai sur elles un Pasteur qui les paîtra, [savoir] mon serviteur David; il les paîtra, et lui-même sera leur Pasteur.
24 Et moi l'Eternel, je serai leur Dieu; et mon serviteur David sera Prince au milieu d'elles; moi l'Eternel j'ai parlé.
25 Et je traiterai avec elles une alliance de paix; et je détruirai dans le pays les mauvaises bêtes; et [les brebis] habiteront au désert sûrement, et dormiront dans les forêts.
26 Et je les comblerai de bénédiction, et tous les environs aussi de mon coteau; et je ferai tomber la pluie en sa saison; ce seront des pluies de bénédiction.
27 Et les arbres des champs produiront leur fruit, et la terre rapportera son revenu; et elles seront en leur terre sûrement, et sauront que je suis l'Eternel, quand j'aurai rompu les bois de leur joug, et que je les aurai délivrées de la main de ceux qui se les asservissaient.
28 Et elles ne seront plus en proie aux nations, [et] les bêtes de la terre ne les dévoreront plus; mais elles habiteront sûrement, et il n'y aura personne qui les épouvante.
29 Je leur susciterai une plante célèbre; elles ne mourront plus de faim sur la terre, et elles ne porteront plus l'opprobre des nations.
30 Et ils sauront que moi l'Eternel leur Dieu suis avec eux, et qu'eux, la maison d'Israël, sont mon peuple, dit le Seigneur l'Eternel.
31 Or vous êtes mes brebis, vous hommes, les brebis de mon pâturage, et je suis votre Dieu, dit le Seigneur l'Eternel.
1 א ויהי דבר יהוה אלי לאמר
2 ב בן אדם הנבא על רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי ישראל אשר היו רעים אותם--הלוא הצאן ירעו הרעים
3 ג את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו
4 ד את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הנדחת לא השבתם ואת האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך
5 ה ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל חית השדה ותפוצינה
6 ו ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש
7 ז לכן רעים שמעו את דבר יהוה
8 ח חי אני נאם אדני יהוה אם לא יען היות צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל חית השדה מאין רעה ולא דרשו רעי את צאני וירעו הרעים אותם ואת צאני לא רעו
9 ט לכן הרעים--שמעו דבר יהוה
10 י כה אמר אדני יהוה הנני אל הרעים ודרשתי את צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה {ס}
11 יא כי כה אמר אדני יהוה הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים
12 יב כבקרת רעה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות--כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל
13 יג והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ
14 יד במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל
15 טו אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה
16 טז את האבדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת החולה אחזק ואת השמנה ואת החזקה אשמיד ארענה במשפט
17 יז ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין שה לשה לאילים ולעתודים
18 יח המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע מים תשתו--ואת הנותרים ברגליכם תרפשון
19 יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה {פ}
20 כ לכן כה אמר אדני יהוה--אליהם הנני אני--ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה
21 כא יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה אל החוצה
22 כב והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה
23 כג והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן--את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא יהיה להן לרעה
24 כד ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי
25 כה וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים
26 כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו
27 כז ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה והיו על אדמתם לבטח וידעו כי אני יהוה בשברי את מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם
28 כח ולא יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד
29 כט והקמתי להם מטע לשם ולא יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא ישאו עוד כלמת הגוים
30 ל וידעו כי אני יהוה אלהיהם--אתם והמה עמי בית ישראל--נאם אדני יהוה
31 לא ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם--נאם אדני יהוה {פ}