1 La requête d'Habacuc le Prophète pour les ignorances.

2 Eternel, j'ai ouï ce que tu m'as fait ouïr, et j'ai été saisi de crainte, Ô Eternel! entretiens ton ouvrage en son être parmi le cours des années, fais-[le] connaître parmi le cours des années; souviens-toi, quand tu es en colère, d'avoir compassion.

3 Dieu vint de Téman, et le Saint [vint] du mont de Paran; Sélah. Sa Majesté couvrait les cieux, et la terre fut remplie de sa louange.

4 Sa splendeur était comme la lumière même, et des rayons [sortaient] de sa main; c'est là où réside sa force.

5 La mortalité marchait devant lui, et le charbon vif sortait à ses pieds.

6 Il s'arrêta, et mesura le pays; il regarda, et fit tressaillir les nations; les montagnes qui ont été de tout temps, furent brisées, et les coteaux des siècles se baissèrent; les chemins du monde sont à lui.

7 Je vis les tentes de Cusan [accablées] sous la punition; les pavillons du pays de Madian furent ébranlés.

8 L'Eternel était-il courroucé contre les fleuves? ta colère [était]-elle contre les fleuves? ta fureur [était]-elle contre la mer, lorsque tu montas sur tes chevaux et [sur] tes chariots [pour] délivrer.

9 Ton arc se réveilla, et tira toutes les flèches, [selon] le serment fait aux Tribus, [savoir ta] parole ; Sélah. Tu fendis la terre, et tu en fis sortir des fleuves.

10 Les montagnes te virent, et elles en furent en travail; l'impétuosité des eaux passa, l'abîme fit retentir sa voix, la profondeur leva ses mains en haut.

11 Le soleil et la lune s'arrêtèrent dans [leur] habitation, ils marchèrent à la lueur de tes flèches, et à la splendeur de l'éclair de ta hallebarde.

12 Tu marchas sur la terre avec indignation, et foulas les nations avec colère.

13 Tu sortis pour la délivrance de ton peuple, [tu sortis] avec ton Oint pour la délivrance; tu transperças le Chef, afin qu'il n'y en eût plus dans la maison du méchant, découvrant le fondement jusques au fond; Sélah.

14 Tu perças avec ses bâtons le Chef de ses bourgs, quand ils venaient comme une tempête pour me dissiper; ils s'égayaient comme pour dévorer l'affligé dans sa retraite.

15 Tu marchas avec tes chevaux par la mer; les grandes eaux ayant été amoncelées.

16 J'ai entendu [ce que tu m'as déclaré], et mes entrailles en ont été émues; à ta voix le tremblement a saisi mes lèvres; la pourriture est entrée en mes os, et j'ai tremblé dans moi-même, car je serai en repos au jour de la détresse, [lorsque] montant vers le peuple, il le mettra en pièces.

17 Car le figuier ne poussera point, et il n'y aura point de fruit dans les vignes; ce que l'olivier produit mentira, et aucun champ ne produira rien à manger; les brebis seront retranchées du parc, et il n'[y aura] point de bœufs dans les étables.

18 Mais moi, je me réjouirai en l'Eternel, et je m'égayerai au Dieu de ma délivrance.

19 L'Eternel, le Seigneur [est] ma force, et il rendra mes pieds semblables à ceux des biches, et me fera marcher sur mes lieux élevés. Au maître chantre sur Néguinoth.

1 א תפלה לחבקוק הנביא--על שגינות

2 ב יהוה שמעתי שמעך יראתי--יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור

3 ג אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ

4 ד ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה

5 ה לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו

6 ו עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו

7 ז תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין

8 ח הבנהרים חרה יהוה--אם בנהרים אפך אם בים עברתך  כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה

9 ט עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ

10 י ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא

11 יא שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך

12 יב בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים

13 יג יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה  {פ}

14 יד נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר

15 טו דרכת בים סוסיך חמר מים רבים

16 טז שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי--יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז  אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו

17 יז כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים--כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים

18 יח ואני ביהוה אעלוזה  אגילה באלהי ישעי

19 יט יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי  {ש}