1 Il y avait au pays de Huts un homme appelé Job ; et cet homme était intègre et droit, craignant Dieu, et se détournant du mal.

2 Il eut sept fils et trois filles.

3 Et son bétail était de sept mille brebis, trois mille chameaux, cinq cents paires de bœufs, et cinq cents ânesses, avec un grand nombre de serviteurs; tellement que cet homme était le plus puissant de tous les Orientaux.

4 Or ses fils allaient et faisaient des festins les uns chez les autres chacun à son jour, et ils envoyaient convier leurs trois sœurs pour manger et boire avec eux.

5 Puis quand le tour des jours de leurs festins était achevé, Job envoyait vers eux, et les sanctifiait, et se levant de bon matin, il offrait des holocaustes selon le nombre de ses enfants; car Job disait : Peut-être que mes enfants auront péché, et qu'ils auront blasphémé contre Dieu dans leurs cœurs. Et Job en usait toujours ainsi.

6 Or il arriva un jour que les enfants de Dieu vinrent se présenter devant l'Eternel, et que Satan aussi entra parmi eux.

7 L'Eternel dit à Satan : D'où viens-tu? Et Satan répondit à l'Eternel, en disant : Je viens de courir çà et là par la terre, et de m'y promener.

8 Et l'Eternel lui dit : N'as-tu point considéré mon serviteur Job, qui n'a point d'égal sur la terre; homme intègre et droit, craignant Dieu, et se détournant du mal?

9 Et Satan répondit à l'Eternel, en disant : Est-ce en vain que Job craint Dieu?

10 N'as-tu pas mis un rempart tout autour de lui, et de sa maison, et de tout ce qui lui appartient? Tu as béni l'œuvre de ses mains, et son bétail a fort multiplié sur la terre.

11 Mais étends maintenant ta main, et touche tout ce qui lui appartient; [et tu verras] s'il ne te blasphème point en face.

12 Et l'Eternel dit à Satan : Voilà, tout ce qui lui appartient est en ton pouvoir; seulement ne mets point la main sur lui. Et Satan sortit de devant la face de l'Eternel.

13 Il arriva donc un jour, comme les fils et les filles [de Job] mangeaient et buvaient dans la maison de leur frère aîné,

14 Qu'un messager vint à Job, et lui dit : Les bœufs labouraient, et les ânesses paissaient tout auprès;

15 Et ceux de Séba se sont jetés dessus, et les ont pris, et ont frappé les serviteurs au tranchant de l'épée; et je suis échappé moi seul pour te le rapporter.

16 Comme celui-là parlait encore, un autre arriva, et dit : Le feu de Dieu est tombé des cieux, et a embrasé les brebis, et les serviteurs, et les a consumés ; et je suis échappé moi seul pour te le rapporter.

17 Comme celui-là parlait encore, un autre arriva, et dit : Les Caldéens, rangés en trois bandes, se sont jetés sur les chameaux, et les ont pris, et ont frappé les serviteurs au tranchant de l'épée; et je suis échappé moi seul pour te le rapporter.

18 Comme celui-là parlait encore, un autre arriva, et dit : Tes fils et tes filles mangeaient et buvaient dans la maison de leur frère aîné,

19 Et voici, un grand vent s'est levé de delà le désert, et a heurté contre les quatre coins de la maison, qui est tombée sur ces jeunes gens, et ils sont morts; et je suis échappé moi seul pour te le rapporter.

20 Alors Job se leva, et déchira son manteau, et rasa sa tête, et se jetant par terre, se prosterna,

21 Et dit : Je suis sorti nu du ventre de ma mère, et nu je retournerai là. L'Eternel l'avait donné, l'Eternel l'a ôté : le nom de l'Eternel soit béni!

22 En tout cela Job ne pécha point, et il n'attribua rien à Dieu d'indigne de lui.

1 א איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים--וסר מרע

2 ב ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות

3 ג ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם

4 ד והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם

5 ה ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם--כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם  ככה יעשה איוב כל הימים  {פ}

6 ו ויהי היום--ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם

7 ז ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה

8 ח ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך על עבדי איוב  כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע

9 ט ויען השטן את יהוה ויאמר  החנם ירא איוב אלהים

10 י הלא את (אתה) שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו--מסביב  מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ

11 יא ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו--אם לא על פניך יברכך

12 יב ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך--רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה

13 יג ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור

14 יד ומלאך בא אל איוב ויאמר  הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם

15 טו ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך

16 טז עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך

17 יז עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך

18 יח עד זה מדבר וזה בא ויאמר  בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור

19 יט והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך

20 כ ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו

21 כא ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה--יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך

22 כב בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים  {פ}