1 Ecoutez ceci Sacrificateurs, et vous maison d'Israël, soyez attentifs, et [vous] maison du Roi, prêtez l'oreille; car c'est à vous de faire justice; mais vous êtes devenus [comme] un piège en Mitspa, et comme un rets étendu sur Tabor.
2 Et ils ont subtilement inventé les moyens d'égorger les révoltés, mais je les châtierai tous.
3 Je sais qui est Ephraïm, et Israël ne m'est point inconnu : car maintenant, toi, Ephraïm, tu as commis adultère, Israël est souillé.
4 Leurs déportements ne permettront point qu'ils retournent à leur Dieu, parce que l'esprit de fornication est au milieu d'eux, et ils ne connaissent point l'Eternel.
5 Aussi la fierté d'Israël témoignera contre lui, et Israël et Ephraïm tomberont dans leur iniquité; Juda aussi tombera avec eux.
6 Ils iront avec leurs brebis et leurs bœufs chercher l'Eternel, mais ils ne le trouveront point, il s'est retiré d'avec eux.
7 Ils se sont portés infidèlement contre l'Eternel; car ils ont engendré des enfants étrangers; maintenant un mois les dévorera avec leurs biens.
8 Sonnez du cor à Guibha, et de la trompette à Rama; sonnez avec retentissement à Bethaven; on est derrière toi, Benjamin.
9 Ephraïm sera en désolation au jour de la correction; je le fais savoir parmi les Tribus d'Israël [comme] une chose certaine.
10 Les Gouverneurs de Juda sont autant de remueurs de bornes, je répandrai sur eux ma fureur comme de l'eau.
11 Ephraïm est opprimé, il est brisé justement, parce que de son bon gré il est allé après le commandement.
12 Je serai donc à Ephraïm comme la teigne, et à la maison de Juda, comme la vermoulure.
13 Et Ephraïm a vu sa langueur, et Juda sa plaie; Ephraïm s'en est allé vers le Roi d'Assyrie, et on a envoyé vers le Roi Jareb, mais il ne vous pourra pas guérir, et il ne pansera point la plaie pour vous en délivrer.
14 Car je serai comme un lion à Ephraïm, et comme un lionceau à la maison de Juda; c'est moi, c'est moi qui déchirerai, puis je m'en irai; j'emporterai [la proie], et il n'y aura personne qui me l'ôte.
15 Je m'en irai, et retournerai en mon lieu, jusqu'à ce qu'ils se reconnaissent coupables, et qu'ils cherchent ma face; ils me chercheront de grand matin dans leur angoisse.
1 א שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו--כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור
2 ב ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם
3 ג אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל
4 ד לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו
5 ה וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם--כשל גם יהודה עמם
6 ו בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה--ולא ימצאו חלץ מהם
7 ז ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם {ס}
8 ח תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין
9 ט אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה
10 י היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי
11 יא עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו
12 יב ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה
13 יג וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור
14 יד כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל
15 טו אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני