1 Or il arriva du temps que les Juges jugeaient, qu'il y eut une famine au pays; et un homme de Bethléhem de Juda s'en alla, pour demeurer en quelque [lieu du] pays de Moab, lui et sa femme, et ses deux fils.

2 Et le nom de cet homme était Eli-mélec, et le nom de sa femme Nahomi, et les noms de ses deux fils Mahlon et Kiljon, Ephratiens, de Bethléhem de Juda; et ils vinrent au pays de Moab, et y demeurèrent.

3 Or Eli-mélec, mari de Nahomi, mourut et elle resta avec ses deux fils;

4 Qui prirent pour eux des femmes Moabites, dont l'une s'appelait Horpa, et l'autre Ruth; et ils demeurèrent là environ dix ans.

5 Puis ses deux fils Mahlon et Kiljon moururent; ainsi cette femme demeura là, privée de ses deux fils et de son mari.

6 Depuis elle se leva avec ses belles-filles pour s'en retourner du pays de Moab; car elle apprit au pays de Moab, que l'Eternel avait visité son peuple, en leur donnant du pain.

7 Ainsi elle partit du lieu où elle avait demeuré, et ses deux belles-filles avec elle, et elles se mirent en chemin pour retourner au pays de Juda.

8 Et Nahomi dit à ses deux belles-filles : Allez, retournez chacune en la maison de sa mère; l'Eternel vous fasse du bien, comme vous en avez fait à ceux qui sont morts, et à moi.

9 L'Eternel vous fasse trouver du repos à chacune dans la maison de son mari; et elle les baisa; mais elles élevèrent leur voix, et pleurèrent.

10 Et lui dirent : Mais [plutôt] nous retournerons avec toi vers ton peuple.

11 Et Nahomi répondit : Retournez-vous-en, mes filles; pourquoi viendriez-vous avec moi? Ai-je encore des fils en mon ventre, afin que vous les ayez pour maris?

12 Retournez-vous-en, mes filles, allez-vous-en; car je suis trop âgée pour être remariée; et quand je dirais que j'en aurais quelque espérance, quand même dès cette nuit je serais avec un mari, et quand même j'aurais enfanté des fils;

13 Les attendriez-vous jusqu'à ce qu'ils fussent grands? Différeriez-vous pour eux d'être remariées ? Non, mes filles; certes je suis dans une plus grande amertume que vous, parce que la main de l'Eternel s'est déployée contre moi.

14 Alors elles élevèrent leur voix, et pleurèrent encore; et Horpa baisa sa belle-mère; mais Ruth resta avec elle.

15 Et [Nahomi lui] dit : Voici, ta belle-sœur s'en est retournée à son peuple et à ses dieux; retourne-t'en après ta belle-sœur.

16 Mais Ruth répondit : Ne me prie point de te laisser, pour m'éloigner de toi; car où tu iras, j'irai ; et où tu demeureras, je demeurerai; ton peuple sera mon peuple, et ton Dieu sera mon Dieu.

17 Là où tu mourras, je mourrai, et j'y serai ensevelie. Ainsi me fasse l'Eternel et ainsi y ajoute, qu'il n'y aura que la mort qui me sépare de toi.

18 [Nahomi] donc voyant qu'elle était résolue d'aller avec elle, cessa de lui en parler.

19 Et elles marchèrent toutes deux jusqu'à ce qu'elles vinrent à Bethléhem; et comme elles furent entrées dans Bethléhem, toute la ville se mit à parler sur son sujet; [et les femmes] dirent : N'est-ce pas ici Nahomi ?

20 Et elle leur répondit : Ne m'appelez point Nahomi, appelez-moi Mara. Car le Tout-Puissant m'a remplie d'amertume.

21 Je m'en allai pleine de biens, et l'Eternel me ramène vide. Pourquoi m'appelleriez-vous Nahomi, puisque l'Eternel m'a abattue, et que le Tout-Puissant m'a affligée?

22 C'est ainsi que s'en retourna Nahomi, et avec elle Ruth la Moabite, sa belle-fille, qui était venue du pays de Moab ; et elles entrèrent dans Bethléhem au commencement de la moisson des orges.

1 א ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב--הוא ואשתו ושני בניו

2 ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים--מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם

3 ג וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה

4 ד וישאו להם נשים מאביות--שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים

5 ה וימתו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה

6 ו ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב  כי שמעה בשדה מואב--כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם

7 ז ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה

8 ח ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה (יעש) יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי

9 ט יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה

10 י ותאמרנה לה  כי אתך נשוב לעמך

11 יא ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי  העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים

12 יב שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש  כי אמרתי יש לי תקוה--גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים

13 יג הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם--כי יצאה בי יד יהוה

14 יד ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה

15 טו ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך

16 טז ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך  כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין--עמך עמי ואלהיך אלהי

17 יז באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף--כי המות יפריד ביני ובינך

18 יח ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה

19 יט ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי

20 כ ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי  קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד

21 כא אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי

22 כב ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים