1 E aconteceu que, quando Davi já morava em seu palácio, ele disse ao profeta Natã:

— Eis que eu estou morando num palácio feito de cedro, mas a arca da aliança do Senhor se encontra numa tenda.

2 Então Natã disse a Davi:

— Faça tudo o que estiver em seu coração, porque Deus está com você.

3 Porém, naquela mesma noite, a palavra de Deus veio a Natã, dizendo:

4 — Vá e diga a Davi, meu servo: Assim diz o Senhor: "Não será você quem edificará um templo para minha habitação. 5 Desde o dia em que tirei Israel do Egito até o dia de hoje, não habitei em nenhum templo, mas tenho andado de tenda em tenda, de tabernáculo em tabernáculo. 6 Em todos os lugares em que andei com todo o Israel, por acaso falei alguma palavra com algum dos seus juízes, a quem mandei apascentar o meu povo, dizendo: ‘Por que vocês não construíram um templo de cedro para mim?’" 7 Agora diga ao meu servo Davi: Assim diz o Senhor dos Exércitos: "Eu tirei você das pastagens e do trabalho de andar atrás das ovelhas, para que você fosse príncipe sobre o meu povo de Israel. 8 Estive com você por onde quer que você andou e eliminei todos os seus inimigos diante de você. Engrandecerei o seu nome, como só os grandes têm na terra. 9 Prepararei um lugar para o meu povo de Israel e o plantarei para que habite no seu lugar e não seja mais perturbado. E jamais os filhos da perversidade o afligirão, como no passado, 10 desde os dias em que mandei que houvesse juízes sobre o meu povo de Israel. Subjugarei todos os seus inimigos. Também lhe faço saber que o Senhor fará uma casa para você. 11 Quando se cumprirem os seus dias e você for para junto de seus pais, então farei surgir depois de você o seu descendente, um dos seus filhos, e estabelecerei o seu reino. 12 Este edificará um templo para mim, e eu estabelecerei para sempre o seu trono. 13 Eu lhe serei por pai, e ele me será por filho. Não tirarei dele a minha misericórdia, como a retirei daquele que foi rei antes de você. 14 Mas eu o confirmarei na minha casa e no meu reino para sempre, e o seu trono será estabelecido para sempre."

15 Segundo todas estas palavras e conforme toda esta visão, assim Natã falou com Davi.

16 Então o rei Davi se pôs diante do Senhor e disse:

— Quem sou eu, Senhor Deus, e qual é a minha casa, para que me tenhas trazido até aqui? 17 E como se isto fosse pouco aos teus olhos, ó Deus, também falaste a respeito da casa de teu servo para tempos distantes e me trataste como se eu fosse um homem ilustre, ó Senhor Deus. 18 Que mais ainda te poderá dizer Davi a respeito das honras feitas a teu servo? Pois tu conheces bem o teu servo. 19 Ó Senhor, por amor de teu servo e segundo o teu coração, fizeste toda esta grandeza, para tornar conhecidas todas estas grandes coisas!

20 — Senhor, não há ninguém semelhante a ti, e não há outro Deus além de ti, segundo tudo o que nós mesmos temos ouvido. 21 Quem há como o teu povo de Israel, gente única na terra, a quem Deus foi resgatar para ser o seu povo, fazendo para ti mesmo um nome com estas grandes e tremendas coisas, desterrando as nações de diante do teu povo, que resgataste do Egito? 22 Estabeleceste o teu povo de Israel por teu povo para sempre e tu, ó Senhor, te fizeste o seu Deus.

23 — E agora, Senhor, quanto a esta palavra que disseste a respeito de teu servo e a respeito da sua casa, seja estabelecida para sempre; e faze como falaste. 24 Seja estabelecido e para sempre engrandecido o teu nome, e que se diga: "O Senhor dos Exércitos, o Deus de Israel, é Deus para Israel." E a casa de Davi, teu servo, será estabelecida diante de ti. 25 Pois tu, Deus meu, fizeste ao teu servo a revelação de que lhe edificarias uma casa. Por isso, o teu servo se animou para fazer-te esta oração. 26 Agora, pois, ó Senhor, tu mesmo és Deus e tens prometido ao teu servo este bem. 27 Queiras, agora, abençoar a casa do teu servo, a fim de permanecer para sempre diante de ti, pois tu, ó Senhor, a abençoaste, e ela será abençoada para sempre.

1 ויהי כאשר ישב דויד בביתו ויאמר דויד אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית יהוה תחת יריעות׃

2 ויאמר נתן אל דויד כל אשר בלבבך עשה כי האלהים עמך׃

3 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר אלהים אל נתן לאמר׃

4 לך ואמרת אל דויד עבדי כה אמר יהוה לא אתה תבנה לי הבית לשבת׃

5 כי לא ישבתי בבית מן היום אשר העליתי את ישראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל אהל וממשכן׃

6 בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שפטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים׃

7 ועתה כה תאמר לעבדי לדויד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מן אחרי הצאן להיות נגיד על עמי ישראל׃

8 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרית את כל אויביך מפניך ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ׃

9 ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה׃

10 ולמימים אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והכנעתי את כל אויביך ואגד לך ובית יבנה לך יהוה׃

11 והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבתיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את מלכותו׃

12 הוא יבנה לי בית וכננתי את כסאו עד עולם׃

13 אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וחסדי לא אסיר מעמו כאשר הסירותי מאשר היה לפניך׃

14 והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם וכסאו יהיה נכון עד עולם׃

15 ככל הדברים האלה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל דויד׃

16 ויבא המלך דויד וישב לפני יהוה ויאמר מי אני יהוה אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלם׃

17 ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה יהוה אלהים׃

18 מה יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את עבדך ואתה את עבדך ידעת׃

19 יהוה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להדיע את כל הגדלות׃

20 יהוה אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו׃

21 ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים׃

22 ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃

23 ועתה יהוה הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו יאמן עד עולם ועשה כאשר דברת׃

24 ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל ובית דויד עבדך נכון לפניך׃

25 כי אתה אלהי גלית את אזן עבדך לבנות לו בית על כן מצא עבדך להתפלל לפניך׃

26 ועתה יהוה אתה הוא האלהים ותדבר על עבדך הטובה הזאת׃

27 ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה יהוה ברכת ומברך לעולם׃