1 Então Satanás se levantou contra Israel e incitou Davi a levantar o censo de Israel. 2 Davi disse a Joabe e aos chefes do povo:

— Vão e levantem o censo de Israel, desde Berseba até Dã, e tragam-me a apuração para que eu saiba o seu número.

3 Então Joabe disse:

— Que o Senhor, seu Deus, multiplique este povo cem vezes mais! No entanto, meu rei e senhor, não são todos eles servos de meu senhor? Por que meu senhor requer isso? Por que trazer, assim, culpa sobre Israel?

4 Porém a palavra do rei prevaleceu contra Joabe. Então Joabe saiu e percorreu todo o Israel; depois, voltou para Jerusalém. 5 Joabe apresentou a Davi o resultado do recenseamento do povo: havia em Israel um milhão e cem mil homens que puxavam da espada; e em Judá eram quatrocentos e setenta mil homens que puxavam da espada. 6 Porém os de Levi e Benjamim não foram contados entre eles, porque a ordem do rei foi abominável a Joabe.

7 Tudo isto desagradou a Deus, e por isso ele castigou Israel. 8 Então Davi se dirigiu a Deus, dizendo:

— Cometi um grande pecado ao fazer tal coisa. Mas agora peço-te que perdoes a iniquidade do teu servo, porque fiz uma grande loucura.

9 Então o Senhor falou a Gade, o vidente de Davi, dizendo:

10 — Vá e diga a Davi: Assim diz o Senhor: "Eu lhe ofereço três opções; escolha uma delas, para que eu a execute contra você."

11 Gade foi falar com Davi e lhe disse:

— Assim diz o Senhor: "Escolha o que você quer: 12 ou três anos de fome, ou que por três meses você seja consumido diante dos seus adversários, sendo alcançado pela espada dos seus inimigos, ou que por três dias a espada do Senhor, isto é, a peste na terra e o Anjo do Senhor causem destruição em todos os territórios de Israel." Diga, agora, que resposta devo dar ao que me enviou.

13 Então Davi disse a Gade:

— Estou muito angustiado. Porém é preferível que eu caia nas mãos do Senhor, porque muitas são as suas misericórdias; não quero cair nas mãos dos homens.

14 Então o Senhor enviou a peste a Israel; e morreram setenta mil homens do povo de Israel. 15 Deus enviou um anjo a Jerusalém, para a destruir. Quando estava por destruí-la, o Senhor olhou, mudou de ideia quanto a este mal e disse ao anjo destruidor:

— Basta! Retire a sua mão.

O Anjo do Senhor estava junto à eira de Ornã, o jebuseu. 16 Davi ergueu os olhos e viu o Anjo do Senhor, que estava entre a terra e o céu, com a espada desembainhada na mão estendida contra Jerusalém. Então Davi e os anciãos, vestidos de pano de saco, se prostraram com o rosto em terra. 17 Davi falou para Deus:

— Por acaso não fui eu quem mandou contar o povo? Eu é que pequei e fiz esse mal. Mas estas ovelhas o que fizeram? Ah! Senhor, meu Deus, que a tua mão seja contra mim e contra a casa de meu pai, mas não contra o teu povo, para castigá-lo.

18 Então o Anjo do Senhor disse a Gade que mandasse Davi edificar um altar ao Senhor na eira de Ornã, o jebuseu. 19 Davi foi segundo a palavra que Gade havia falado em nome do Senhor. 20 Ao voltar-se, Ornã viu o Anjo; e os seus quatro filhos que estavam com ele se esconderam. Ora, Ornã estava debulhando trigo. 21 Quando Davi estava indo ao encontro de Ornã, este olhou e viu Davi. E, saindo da eira, se inclinou diante de Davi, com o rosto em terra. 22 Davi disse a Ornã:

— Dê-me este lugar da eira, a fim de edificar nele um altar ao Senhor, para que cesse a praga de sobre o povo. Venda-me este lugar pelo seu devido valor.

23 Então Ornã disse a Davi:

— Que o rei, meu senhor, a tome para si e faça dela o que bem quiser. Eis que dou os bois para o holocausto, o debulhador de cereais para a lenha e o trigo para a oferta de cereais; dou tudo.

24 Porém o rei Davi disse a Ornã:

— Não! Eu vou comprar pelo seu inteiro valor. Porque não tomarei o que é seu para dar ao Senhor, nem oferecerei holocausto que não me custe nada.

25 Davi pagou a Ornã por aquele lugar sete quilos e duzentos gramas de ouro. 26 Edificou ali um altar ao Senhor, ofereceu nele holocaustos e sacrifícios pacíficos e invocou o Senhor, que lhe respondeu com fogo do céu sobre o altar do holocausto. 27 O Senhor deu ordem ao Anjo, e ele meteu a sua espada na bainha.

28 Naquele tempo, ao ver que o Senhor lhe havia respondido na eira de Ornã, o jebuseu, Davi ofereceu sacrifícios ali. 29 Porque naquele tempo o tabernáculo do Senhor, que Moisés havia feito no deserto, e o altar do holocausto estavam no lugar alto de Gibeão. 30 Davi não podia ir até lá para consultar a Deus, porque estava com medo da espada do Anjo do Senhor.

1 ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל׃

2 ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם׃

3 ויאמר יואב יוסף יהוה על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל׃

4 ודבר המלך חזק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויבא ירושלם׃

5 ויתן יואב את מספר מפקד העם אל דויד ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב׃

6 ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב׃

7 וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל׃

8 ויאמר דויד אל האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד׃

9 וידבר יהוה אל גד חזה דויד לאמר׃

10 לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר לך אחת מהנה ואעשה לך׃

11 ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה אמר יהוה קבל לך׃

12 אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויבך למשגת ואם שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל גבול ישראל ועתה ראה מה אשיב את שלחי דבר׃

13 ויאמר דויד אל גד צר לי מאד אפלה נא ביד יהוה כי רבים רחמיו מאד וביד אדם אל אפל׃

14 ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש׃

15 וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם גרן ארנן היבוסי׃

16 וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם׃

17 ויאמר דויד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה׃

18 ומלאך יהוה אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי׃

19 ויעל דויד בדבר גד אשר דבר בשם יהוה׃

20 וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים׃

21 ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה׃

22 ויאמר דויד אל ארנן תנה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם׃

23 ויאמר ארנן אל דויד קח לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי׃

24 ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך ליהוה והעלות עולה חנם׃

25 ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות׃

26 ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל יהוה ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה׃

27 ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה׃

28 בעת ההיא בראות דויד כי ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם׃

29 ומשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון׃

30 ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה׃