1 Quando o rei Davi já estava bem velho, envolviam-no com roupas, mas ele não se aquecia. 2 Então os seus servos lhe disseram:

— Que se procure para o rei, nosso senhor, uma jovem donzela, que esteja diante do rei e tenha cuidado dele, e durma nos seus braços, para que o rei, nosso senhor, se aqueça.

3 Então procuraram em todo o território de Israel uma jovem formosa. Acharam Abisague, sunamita, e a levaram ao rei. 4 A jovem era muito bonita. Cuidava do rei e o servia, mas o rei não teve relações com ela.

5 Então Adonias, filho de Hagite, se exaltou e disse:

— Eu serei o rei.

Providenciou carros de guerra, cavaleiros e cinquenta homens que corressem na sua frente. 6 Seu pai jamais o tinha contrariado, dizendo: "Por que você fez isso ou aquilo?" Adonias tinha boa aparência e era mais jovem do que Absalão. 7 Ele tinha feito um acordo com Joabe, filho de Zeruia, e com Abiatar, o sacerdote, que o seguiam e apoiavam. 8 Porém Zadoque, o sacerdote, Benaia, filho de Joiada, Natã, o profeta, Simei, Reí e os valentes de Davi não apoiavam Adonias.

9 Certo dia Adonias sacrificou ovelhas, bois e bezerros gordos junto à pedra de Zoelete, que está perto de En-Rogel. Convidou todos os seus irmãos, os filhos do rei, e todos os homens de Judá que estavam a serviço do rei, 10 porém não convidou Natã, o profeta, nem Benaia, nem os valentes, nem Salomão, seu irmão.

11 Então Natã disse a Bate-Seba, mãe de Salomão:

— Você não ouviu que Adonias, filho de Hagite, se proclamou rei e que nosso senhor, Davi, não sabe de nada? 12 Agora permita que eu lhe dê um conselho, para que você salve a sua vida e a vida do seu filho Salomão. 13 Vá, apresente-se ao rei Davi e diga: "Ó rei, meu senhor, não é verdade que você jurou a esta sua serva, dizendo: ‘O seu filho Salomão reinará depois de mim e ele se assentará no meu trono?’ Por que, então, Adonias se tornou rei?" 14 — Eis que, enquanto você ainda estiver falando com o rei, eu também entrarei depois de você e confirmarei as suas palavras.

15 Assim, Bate-Seba entrou no quarto do rei para falar com ele. O rei já era bem velho, e Abisague, a sunamita, o servia. 16 Bate-Seba inclinou a cabeça e prostrou-se diante do rei, que perguntou:

— O que você quer?

17 Ela respondeu:

— Meu senhor, você jurou a esta sua serva pelo Senhor, seu Deus, dizendo: "O seu filho Salomão reinará depois de mim e ele se assentará no meu trono." 18 Mas agora Adonias se proclamou rei, e você, ó rei, meu senhor, não sabe disso. 19 Ele sacrificou bois, bezerros gordos e ovelhas em abundância. Convidou todos os filhos do rei, Abiatar, o sacerdote, e Joabe, comandante do exército, mas não convidou o seu servo Salomão. 20 Porém, ó rei, meu senhor, todo o Israel tem os olhos em você, para que o rei diga quem se assentará no trono do rei, meu senhor, depois dele. 21 Do contrário, sucederá que, quando o rei, meu senhor, morrer, eu e o meu filho Salomão seremos tidos por culpados.

22 Enquanto Bate-Seba ainda falava com o rei, eis que o profeta Natã entrou. 23 E anunciaram isso ao rei, dizendo:

— O profeta Natã está aí.

Ele se apresentou ao rei e prostrou-se com o rosto em terra diante dele. 24 Natã perguntou:

— Rei Davi, por acaso o senhor declarou, dizendo: "Adonias reinará depois de mim e é ele quem se assentará no meu trono"? 25 Porque hoje ele foi sacrificar bois, bezerros gordos e ovelhas em abundância. Convidou todos os filhos do rei, os chefes do exército e Abiatar, o sacerdote. E eis que estão comendo e bebendo com ele e gritando: "Viva o rei Adonias!" 26 Porém não convidou a mim, que sou servo do rei, nem Zadoque, o sacerdote, nem Benaia, filho de Joiada, nem Salomão, que é servo do meu senhor. 27 Será que isso teria sido feito por ordem do rei, meu senhor? E o senhor não contou nem a este seu servo quem se assentaria no seu trono, depois do senhor!

28 O rei Davi respondeu:

— Chamem Bate-Seba.

Ela se apresentou ao rei e se pôs diante dele. 29 Então o rei jurou, dizendo:

— Tão certo como vive o Senhor, que remiu a minha alma de toda a angústia, 30 farei no dia de hoje como jurei a você pelo Senhor, Deus de Israel, dizendo: "O seu filho Salomão reinará depois de mim e se assentará no meu trono, em meu lugar."

31 Então Bate-Seba se inclinou, prostrou-se com o rosto em terra diante do rei e disse:

— Que o rei Davi, meu senhor, viva para sempre!

32 O rei Davi disse:

— Chamem Zadoque, o sacerdote, Natã, o profeta, e Benaia, filho de Joiada.

E eles se apresentaram ao rei. 33 Então o rei disse:

— Levem com vocês os meus servos, façam o meu filho Salomão montar na minha mula e levem-no a Giom. 34 Ali Zadoque, o sacerdote, com Natã, o profeta, o ungirão rei sobre Israel. Então toquem a trombeta e digam: "Viva o rei Salomão!" 35 Depois venham subindo com ele, e ele virá e se assentará no meu trono, pois é ele quem reinará em meu lugar. Porque ordenei que ele seja chefe sobre Israel e sobre Judá.

36 Então Benaia, filho de Joiada, respondeu ao rei:

— Amém! Que o Senhor, Deus do rei, meu senhor, confirme isso! 37 Como o Senhor Deus tem estado com o rei, meu senhor, assim esteja com Salomão e faça com que o trono dele seja maior do que o trono do rei Davi, meu senhor.

38 Então Zadoque, o sacerdote, Natã, o profeta, Benaia, filho de Joiada, e a guarda real fizeram Salomão montar na mula que era do rei Davi e o levaram a Giom. 39 Zadoque, o sacerdote, levou o chifre do azeite que estava no tabernáculo e ungiu Salomão. Tocaram a trombeta, e todo o povo gritou:

— Viva o rei Salomão!

40 Todo o povo vinha subindo atrás de Salomão, tocando flautas e gritando de alegria. O barulho era tanto, que parecia que a terra estava se fendendo.

41 Adonias e todos os convidados que estavam com ele ouviram isso, quando acabavam de comer. Também Joabe ouviu o som da trombeta e perguntou:

— Que significa esse alvoroço na cidade?

42 Enquanto ele falava, eis que chegou Jônatas, filho de Abiatar, o sacerdote. Adonias disse a Jônatas:

— Entre aqui, porque você é um homem valente e deve estar trazendo boas notícias.

43 Mas Jônatas respondeu a Adonias:

— Pelo contrário. Nosso senhor, o rei Davi, proclamou Salomão como rei. 44 E Davi enviou com ele Zadoque, o sacerdote, Natã, o profeta, Benaia, filho de Joiada, e os da guarda real; e eles fizeram Salomão montar na mula que era do rei. 45 Zadoque, o sacerdote, e Natã, o profeta, o ungiram rei em Giom. Eles voltaram de lá, cheios de alegria, e a cidade se alvoroçou. É esse o barulho que você ouviu. 46 Também Salomão já está sentado no trono do reino. 47 Além disso, os oficiais do rei foram cumprimentar Davi e disseram: "Que o seu Deus faça com que o nome de Salomão seja mais célebre do que o seu nome, e faça com que o trono dele seja maior do que o seu trono." E o rei se inclinou sobre o leito. 48 O rei também disse o seguinte: "Bendito seja o Senhor, Deus de Israel, que deu hoje quem se assente no meu trono, e permitiu que eu o visse com os meus próprios olhos."

49 Então todos os convidados que estavam com Adonias começaram a tremer, se levantaram e foram embora, cada um pelo seu caminho.

50 Porém Adonias, temendo Salomão, levantou-se, foi e pegou nas pontas do altar. 51 Então alguém foi dizer a Salomão:

— Eis que Adonias tem medo do rei Salomão, porque pega nas pontas do altar, dizendo: "Que o rei Salomão me jure hoje que não matará este seu servo à espada."

52 Salomão respondeu:

— Se for homem de bem, nem um de seus cabelos cairá no chão. Mas se fizer alguma maldade, morrerá.

53 Então o rei Salomão enviou mensageiros, e o fizeram descer do altar. Adonias veio e se prostrou diante do rei Salomão, que lhe disse:

— Vá para a sua casa.

1 והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו׃

2 ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך׃

3 ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך׃

4 והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה׃

5 ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו׃

6 ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום׃

7 ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה׃

8 וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדניהו׃

9 ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת אשר אצל עין רגל ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך׃

10 ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת שלמה אחיו לא קרא׃

11 ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמר הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן חגית ואדנינו דוד לא ידע׃

12 ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה׃

13 לכי ובאי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי ומדוע מלך אדניהו׃

14 הנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך׃

15 ותבא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך׃

16 ותקד בת שבע ותשתחו למלך ויאמר המלך מה לך׃

17 ותאמר לו אדני אתה נשבעת ביהוה אלהיך לאמתך כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי׃

18 ועתה הנה אדניה מלך ועתה אדני המלך לא ידעת׃

19 ויזבח שור ומריא וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא ולשלמה עבדך לא קרא׃

20 ואתה אדני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדני המלך אחריו׃

21 והיה כשכב אדני המלך עם אבתיו והייתי אני ובני שלמה חטאים׃

22 והנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא׃

23 ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על אפיו ארצה׃

24 ויאמר נתן אדני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על כסאי׃

25 כי ירד היום ויזבח שור ומריא וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ושתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו׃

26 ולי אני עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא׃

27 אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדיך מי ישב על כסא אדני המלך אחריו׃

28 ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך׃

29 וישבע המלך ויאמר חי יהוה אשר פדה את נפשי מכל צרה׃

30 כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה׃

31 ותקד בת שבע אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם׃

32 ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע ויבאו לפני המלך׃

33 ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון׃

34 ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה׃

35 ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלך תחתי ואתו צויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה׃

36 ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר יהוה אלהי אדני המלך׃

37 כאשר היה יהוה עם אדני המלך כן יהי עם שלמה ויגדל את כסאו מכסא אדני המלך דוד׃

38 וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את שלמה על פרדת המלך דוד וילכו אתו על גחון׃

39 ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה׃

40 ויעלו כל העם אחריו והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם׃

41 וישמע אדניהו וכל הקראים אשר אתו והם כלו לאכל וישמע יואב את קול השופר ויאמר מדוע קול הקריה הומה׃

42 עודנו מדבר והנה יונתן בן אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר׃

43 ויען יונתן ויאמר לאדניהו אבל אדנינו המלך דוד המליך את שלמה׃

44 וישלח אתו המלך את צדוק הכהן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו אתו על פרדת המלך׃

45 וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון ויעלו משם שמחים ותהם הקריה הוא הקול אשר שמעתם׃

46 וגם ישב שלמה על כסא המלוכה׃

47 וגם באו עבדי המלך לברך את אדנינו המלך דוד לאמר ייטב אלהיך את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך וישתחו המלך על המשכב׃

48 וגם ככה אמר המלך ברוך יהוה אלהי ישראל אשר נתן היום ישב על כסאי ועיני ראות׃

49 ויחרדו ויקמו כל הקראים אשר לאדניהו וילכו איש לדרכו׃

50 ואדניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח׃

51 ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית את עבדו בחרב׃

52 ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה ואם רעה תמצא בו ומת׃

53 וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר לו שלמה לך לביתך׃