1 Eis que, por ordem do Senhor, um homem de Deus foi de Judá a Betel; e Jeroboão estava junto ao altar, para queimar incenso. 2 Por ordem do Senhor, o profeta clamou contra o altar e disse:

— Altar, altar! Assim diz o Senhor: "Eis que um filho nascerá à casa de Davi, cujo nome será Josias. Em cima de você ele sacrificará os sacerdotes dos lugares altos que queimam incenso em cima de você. Ossos humanos serão queimados em cima de você."

3 Naquele mesmo dia o profeta deu um sinal, dizendo:

— Este é o sinal de que foi o Senhor quem falou: Eis que o altar se fenderá, e as cinzas que estão sobre ele se espalharão.

4 Quando o rei ouviu as palavras que o homem de Deus proferiu contra o altar de Betel, Jeroboão estendeu a mão de sobre o altar, dizendo:

— Prendam esse homem!

Mas a mão que ele tinha estendido contra o homem de Deus secou, e ele não a podia recolher. 5 O altar se fendeu, e as cinzas se espalharam pelo chão, conforme o sinal que o homem de Deus tinha dado por ordem do Senhor. 6 Então o rei disse ao homem de Deus:

— Implore o favor do Senhor, seu Deus, e ore por mim, para que eu possa recolher a mão.

O homem de Deus implorou o favor do Senhor, e a mão do rei se recolheu e ficou como antes. 7 Então o rei disse ao homem de Deus:

— Venha comigo até a minha casa e coma alguma coisa; e eu o recompensarei.

8 Porém o homem de Deus disse ao rei:

— Ainda que me desse a metade da sua casa, eu não o acompanharia e não comeria nem beberia nada neste lugar. 9 Porque assim me ordenou o Senhor Deus pela sua palavra, dizendo: "Não coma nem beba nada naquele lugar; e não volte pelo caminho por onde você foi."

10 E ele se foi por outro caminho, e não voltou pelo caminho por onde tinha ido a Betel.

11 Em Betel morava um velho profeta. Os seus filhos vieram e lhe contaram tudo o que o homem de Deus havia feito naquele dia em Betel. Também lhe contaram as palavras que ele tinha dito ao rei. 12 Então o pai perguntou aos seus filhos:

— Por que caminho ele se foi?

E eles lhe mostraram o caminho que havia sido tomado pelo homem de Deus que tinha vindo de Judá.

13 Então ele disse aos seus filhos:

— Ponham a sela no meu jumento.

Eles puseram a sela no jumento, e o profeta montou. 14 Então ele foi atrás do homem de Deus e, achando-o sentado debaixo de um carvalho, perguntou-lhe:

— Você é o homem de Deus que veio de Judá?

Ele respondeu:

— Sou eu mesmo.

15 Então o velho profeta lhe disse:

— Venha comigo até a minha casa e coma alguma coisa.

16 Mas o profeta de Judá respondeu:

— Não posso voltar com você, nem entrar em sua casa. Não posso comer nem beber nada com você neste lugar. 17 Porque me foi dito pela palavra do Senhor: "Ali, você não deve comer nem beber nada; também não deve voltar pelo caminho por onde foi."

18 O velho profeta respondeu:

— Também eu sou profeta como você, e um anjo me falou por ordem do Senhor, dizendo: "Faça-o voltar com você à sua casa, para que coma e beba alguma coisa."

Mas isso era mentira. 19 Então ele voltou com o velho profeta e comeu e bebeu na casa dele.

20 Estando eles à mesa, a palavra do Senhor veio ao profeta que o tinha feito voltar, 21 e ele gritou para o homem de Deus que tinha vindo de Judá, dizendo:

— Assim diz o Senhor: "Você foi rebelde à palavra do Senhor e não guardou o mandamento que o Senhor, seu Deus, lhe havia ordenado. 22 Você voltou, comeu e bebeu no lugar onde ele havia ordenado que você não deveria comer nem beber. Por isso, o seu cadáver não será sepultado no sepulcro dos seus pais."

23 Depois que ele tinha comido e bebido, o velho profeta pôs a sela no jumento para o homem de Deus a quem ele tinha feito voltar. 24 Ele foi embora e, no caminho, um leão o encontrou e o matou. O cadáver dele ficou estendido no caminho, e o jumento e o leão ficaram parados junto ao cadáver. 25 Eis que alguns homens passaram e viram o corpo jogado no caminho, bem como o leão parado junto ao corpo. Então foram e o disseram na cidade onde o velho profeta morava.

26 Quando o profeta que o tinha feito voltar do caminho ouviu isso, disse:

— É o homem de Deus que foi rebelde à palavra do Senhor. Por isso, o Senhor o entregou ao leão, que o despedaçou e matou, segundo a palavra que o Senhor lhe tinha dito.

27 Então disse aos seus filhos:

— Ponham a sela no meu jumento.

E eles fizeram o que o pai pediu. 28 Ele foi e encontrou o cadáver estendido no caminho, e o jumento e o leão parados junto ao cadáver. O leão não tinha devorado o corpo, nem despedaçado o jumento. 29 Então o profeta levantou o cadáver do homem de Deus, pôs sobre o jumento e o levou de volta. Assim, o velho profeta entrou na cidade, para o chorar e sepultar. 30 Depositou o cadáver no seu próprio sepulcro. E o prantearam, dizendo:

— Ah, meu irmão!

31 Depois de o haver sepultado, disse aos seus filhos:

— Quando eu morrer, sepultem-me no túmulo em que o homem de Deus está sepultado; ponham os meus ossos junto aos ossos dele. 32 Porque certamente se cumprirá o que por ordem do Senhor ele clamou contra o altar que está em Betel e contra todos os templos que existem nos lugares altos das cidades de Samaria.

33 Depois destas coisas, Jeroboão ainda persistiu em seu mau caminho; e continuou a constituir pessoas tiradas do meio do povo como sacerdotes para os lugares altos; a quem o desejasse, ele consagrava para sacerdote dos lugares altos. 34 Isso se tornou em pecado à casa de Jeroboão, para destruí-la e extingui-la da face da terra.

1 והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר יהוה אל בית אל וירבעם עמד על המזבח להקטיר׃

2 ויקרא על המזבח בדבר יהוה ויאמר מזבח מזבח כה אמר יהוה הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך׃

3 ונתן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר יהוה הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו׃

4 ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו׃

5 והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן איש האלהים בדבר יהוה׃

6 ויען המלך ויאמר אל איש האלהים חל נא את פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי ויחל איש האלהים את פני יהוה ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשנה׃

7 וידבר המלך אל איש האלהים באה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת׃

8 ויאמר איש האלהים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה׃

9 כי כן צוה אתי בדבר יהוה לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת׃

10 וילך בדרך אחר ולא שב בדרך אשר בא בה אל בית אל׃

11 ונביא אחד זקן ישב בבית אל ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהים היום בבית אל את הדברים אשר דבר אל המלך ויספרום לאביהם׃

12 וידבר אלהם אביהם אי זה הדרך הלך ויראו בניו את הדרך אשר הלך איש האלהים אשר בא מיהודה׃

13 ויאמר אל בניו חבשו לי החמור ויחבשו לו החמור וירכב עליו׃

14 וילך אחרי איש האלהים וימצאהו ישב תחת האלה ויאמר אליו האתה איש האלהים אשר באת מיהודה ויאמר אני׃

15 ויאמר אליו לך אתי הביתה ואכל לחם׃

16 ויאמר לא אוכל לשוב אתך ולבוא אתך ולא אכל לחם ולא אשתה אתך מים במקום הזה׃

17 כי דבר אלי בדבר יהוה לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה׃

18 ויאמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמר השבהו אתך אל ביתך ויאכל לחם וישת מים כחש לו׃

19 וישב אתו ויאכל לחם בביתו וישת מים׃

20 ויהי הם ישבים אל השלחן ויהי דבר יהוה אל הנביא אשר השיבו׃

21 ויקרא אל איש האלהים אשר בא מיהודה לאמר כה אמר יהוה יען כי מרית פי יהוה ולא שמרת את המצוה אשר צוך יהוה אלהיך׃

22 ותשב ותאכל לחם ותשת מים במקום אשר דבר אליך אל תאכל לחם ואל תשת מים לא תבוא נבלתך אל קבר אבתיך׃

23 ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו ויחבש לו החמור לנביא אשר השיבו׃

24 וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו ותהי נבלתו משלכת בדרך והחמור עמד אצלה והאריה עמד אצל הנבלה׃

25 והנה אנשים עברים ויראו את הנבלה משלכת בדרך ואת האריה עמד אצל הנבלה ויבאו וידברו בעיר אשר הנביא הזקן ישב בה׃

26 וישמע הנביא אשר השיבו מן הדרך ויאמר איש האלהים הוא אשר מרה את פי יהוה ויתנהו יהוה לאריה וישברהו וימתהו כדבר יהוה אשר דבר לו׃

27 וידבר אל בניו לאמר חבשו לי את החמור ויחבשו׃

28 וילך וימצא את נבלתו משלכת בדרך וחמור והאריה עמדים אצל הנבלה לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור׃

29 וישא הנביא את נבלת איש האלהים וינחהו אל החמור וישיבהו ויבא אל עיר הנביא הזקן לספד ולקברו׃

30 וינח את נבלתו בקברו ויספדו עליו הוי אחי׃

31 ויהי אחרי קברו אתו ויאמר אל בניו לאמר במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמתיו הניחו את עצמתי׃

32 כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר יהוה על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בערי שמרון׃

33 אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות׃

34 ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה׃