1 Ben-Hadade, rei da Síria, reuniu todo o seu exército. Estavam com ele trinta e dois reis com seus cavalos e carros de guerra. Ele subiu, cercou Samaria e lutou contra ela. 2 Enviou mensageiros à cidade, a Acabe, rei de Israel, 3 que lhe disseram:

— Assim diz Ben-Hadade: "A sua prata e o seu ouro são meus; as suas mulheres e os seus melhores filhos também são meus."

4 O rei de Israel respondeu:

— Seja conforme a sua palavra, ó rei, meu senhor; eu sou seu, e tudo o que tenho é seu.

5 Os mensageiros voltaram a Acabe e disseram:

— Assim diz Ben-Hadade: "Quando enviei mensageiros que dissessem: ‘A sua prata, o seu ouro, as suas mulheres e os seus filhos são meus’, era para que você os entregasse para mim. 6 Se amanhã a estas horas eu tiver de enviar os meus servos até você, eles vasculharão o seu palácio e as casas dos seus oficiais e meterão as mãos em tudo o que você tem de precioso e o levarão."

7 Então o rei de Israel chamou todos os anciãos da sua terra e lhes disse:

— Como vocês podem notar e ver, este homem procura o mal. Mandou exigir as minhas mulheres, os meus filhos, a minha prata e o meu ouro, e não os neguei a ele.

8 Todos os anciãos e todo o povo lhe disseram:

— Não lhe dê ouvidos e não consinta.

9 Então Acabe disse aos mensageiros de Ben-Hadade:

— Digam ao rei, meu senhor: "Farei tudo o que você pediu a este seu servo na primeira vez, porém não posso fazer o que você está pedindo agora."

E os mensageiros se foram e deram esta resposta. 10 Ben-Hadade tornou a enviar mensageiros, dizendo:

— Que os deuses me castiguem, se o pó de Samaria bastar para encher as mãos de todo o povo que me segue.

11 Porém o rei de Israel respondeu:

— Digam ao rei Ben-Hadade: "Quem se veste para a batalha não deve se gabar como aquele que está se despindo depois da vitória."

12 Ben-Hadade ouviu esta resposta quando ele e os outros reis estavam bebendo nas tendas. Então ele disse aos seus servos:

— Preparem-se para atacar.

E eles se prepararam para atacar a cidade.

13 Eis que um profeta foi até Acabe, rei de Israel, e lhe disse:

— Assim diz o Senhor: "Você viu toda esta grande multidão? Eis que hoje a entregarei nas suas mãos, e você saberá que eu sou o Senhor."

14 Acabe perguntou:

— Por meio de quem se dará isto?

Ele respondeu:

— Assim diz o Senhor: "Pelos servos dos chefes das províncias."

Acabe perguntou:

— Quem começará a batalha?

E o profeta respondeu:

— Você!

15 Então Acabe contou os servos dos chefes das províncias, e eram duzentos e trinta e dois. Depois, contou todo o povo, todos os filhos de Israel, e eram sete mil.

16 Saíram ao meio-dia. Ben-Hadade, porém, estava bebendo e embriagando-se nas tendas, ele e os reis, os trinta e dois reis que o ajudavam. 17 Saíram primeiro os servos dos chefes das províncias. Ben-Hadade mandou observadores que lhe deram avisos, dizendo:

— Uns homens estão saindo de Samaria.

18 Ele disse:

— Se vieram tratar de paz, prendam-nos vivos; se vieram lutar, prendam-nos vivos também.

19 Os servos dos chefes das províncias e o exército que os seguia saíram da cidade, 20 e cada um matou o homem contra quem lutava. Os sírios fugiram, e Israel os perseguiu. Porém Ben-Hadade, rei da Síria, escapou a cavalo, com alguns cavaleiros. 21 O rei de Israel saiu e destroçou os cavalos e os carros de guerra dos sírios, impondo-lhes grande derrota.

22 Então o profeta foi até o rei de Israel e lhe disse:

— Vá, seja forte, considere e veja o que vai fazer, porque daqui a um ano o rei da Síria voltará a atacar.

23 Os servos do rei da Síria lhe disseram:

— Os deuses deles são deuses dos montes, e por isso eles foram mais fortes do que nós. Mas vamos lutar contra eles na planície, e, por certo, seremos mais fortes do que eles. 24 Portanto, faça o seguinte: tire os reis, cada um do seu lugar, e substitua-os por capitães, 25 e forme outro exército igual em número ao que você perdeu, com outros tantos cavalos e outros tantos carros de guerra. E vamos lutar contra eles na planície e, por certo, seremos mais fortes do que eles.

O rei deu ouvidos ao que disseram e assim o fez. 26 Decorrido um ano, Ben-Hadade convocou os sírios e subiu a Afeca para lutar contra Israel. 27 Também os filhos de Israel foram reunidos para a batalha. Eles foram providos de mantimentos e marcharam contra os sírios. Os filhos de Israel acamparam de frente para eles, como dois pequenos rebanhos de cabras, mas os sírios enchiam a terra.

28 Um homem de Deus se aproximou e foi falar com o rei de Israel, dizendo:

— Assim diz o Senhor: "Porque os sírios disseram que o Senhor é deus dos montes e não dos vales, entregarei toda esta grande multidão nas suas mãos, e assim vocês saberão que eu sou o Senhor."

29 Sete dias estiveram acampados uns em frente dos outros. No sétimo dia, travou-se a batalha, e os filhos de Israel, num só dia, mataram dos sírios cem mil soldados da infantaria. 30 Os restantes fugiram para Afeca e entraram na cidade, mas a muralha da cidade caiu sobre os vinte e sete mil homens que restaram. Ben-Hadade fugiu, veio à cidade e se escondia de câmara em câmara.

31 Então os seus servos lhe disseram:

— Eis que temos ouvido que os reis da casa de Israel são reis clementes. Por isso, ponhamos panos de saco sobre os lombos e cordas ao redor da cabeça e vamos até o rei de Israel; pode ser que ele lhe poupe a vida.

32 Então se cingiram com pano de saco pelos lombos, puseram cordas ao redor da cabeça e foram falar com o rei de Israel. Disseram:

— O seu servo Ben-Hadade manda dizer: "Poupe-me a vida."

Acabe respondeu:

— Então ele ainda está vivo? Ele é meu irmão.

33 Aqueles homens tomaram isto como um bom sinal, logo se aproveitaram dessa palavra e disseram:

— Sim, o seu irmão Ben-Hadade!

O rei disse:

— Vão e tragam-no aqui.

Então Ben-Hadade saiu para se encontrar com Acabe, e este o fez subir na sua carruagem. 34 Ben-Hadade lhe disse:

— Vou restituir as cidades que o meu pai tomou do seu pai. Você poderá vender os seus produtos em Damasco, como o meu pai fez em Samaria.

E Acabe respondeu:

— Com esta aliança, deixarei que você fique livre.

Então Acabe fez uma aliança com ele e o deixou ir embora.

35 Então, por ordem do Senhor, um dos discípulos dos profetas disse ao seu companheiro:

— Por favor, me esmurre.

Mas o homem se recusou a fazê-lo, 36 e por isso o discípulo dos profetas lhe disse:

— Visto que você não obedeceu à voz do Senhor, eis que, tão logo você se afastar de mim, um leão o matará.

Quando ele se afastou, um leão o encontrou e o matou.

37 Então o profeta encontrou outro homem e lhe disse:

— Por favor, me esmurre.

Ele o esmurrou e o feriu. 38 Então o profeta partiu e ficou esperando o rei no caminho, disfarçado com uma venda sobre os olhos. 39 Quando o rei ia passando, o profeta gritou:

— Este seu servo estava saindo do meio da batalha, quando um companheiro se voltou e me trouxe um homem, dizendo: "Vigie este homem. Se ele escapar, será a sua vida pela vida dele ou você pagará trinta e quatro quilos de prata." 40 Enquanto este seu servo estava ocupado daqui e dali, o homem se foi.

O rei de Israel respondeu:

— Esta é a sua sentença. Você mesmo a pronunciou.

41 Então ele se apressou e tirou a venda dos olhos, e o rei de Israel reconheceu que era um dos profetas. 42 E o profeta disse ao rei:

— Assim diz o Senhor: "Porque você soltou o homem que eu havia condenado, será a sua vida pela vida dele e o seu povo pelo povo dele."

43 Então o rei de Israel se dirigiu à sua casa, aborrecido e indignado, e chegou a Samaria.

1 ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שמרון וילחם בה׃

2 וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה׃

3 ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם׃

4 ויען מלך ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל אשר לי׃

5 וישבו המלאכים ויאמרו כה אמר בן הדד לאמר כי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן׃

6 כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו׃

7 ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר דעו נא וראו כי רעה זה מבקש כי שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו׃

8 ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא תאבה׃

9 ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר׃

10 וישלח אליו בן הדד ויאמר כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי׃

11 ויען מלך ישראל ויאמר דברו אל יתהלל חגר כמפתח׃

12 ויהי כשמע את הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל עבדיו שימו וישימו על העיר׃

13 והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי אני יהוה׃

14 ויאמר אחאב במי ויאמר כה אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי יאסר המלחמה ויאמר אתה׃

15 ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים׃

16 ויצאו בצהרים ובן הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים ושנים מלך עזר אתו׃

17 ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון׃

18 ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום׃

19 ואלה יצאו מן העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם׃

20 ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן הדד מלך ארם על סוס ופרשים׃

21 ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב והכה בארם מכה גדולה׃

22 ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך׃

23 ועבדי מלך ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם לא נחזק מהם׃

24 ואת הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם׃

25 ואתה תמנה לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן׃

26 ויהי לתשובת השנה ויפקד בן הדד את ארם ויעל אפקה למלחמה עם ישראל׃

27 ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את הארץ׃

28 ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא אלהי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני יהוה׃

29 ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד׃

30 וינסו הנותרים אפקה אל העיר ותפל החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר׃

31 ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך׃

32 ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא׃

33 והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן הדד ויעלהו על המרכבה׃

34 ויאמר אליו הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת לו ברית וישלחהו׃

35 ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו׃

36 ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו׃

37 וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע׃

38 וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו׃

39 ויהי המלך עבר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול׃

40 ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת׃

41 וימהר ויסר את האפר מעל עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא׃

42 ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו׃

43 וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף ויבא שמרונה׃