1 Três anos se passaram sem haver guerra entre Síria e Israel. 2 Porém, no terceiro ano, Josafá, rei de Judá, foi visitar o rei de Israel. 3 Este perguntou aos seus servos:

— Vocês não sabem que Ramote-Gileade é nossa, e nós ficamos quietos e não a tiramos das mãos do rei da Síria?

4 Então perguntou a Josafá:

— Você vai comigo à batalha contra Ramote-Gileade?

Josafá respondeu ao rei de Israel:

— Sou como você é, o meu povo é como o seu povo, e os meus cavalos são como os seus cavalos.

5 Josafá disse mais ao rei de Israel:

— Consulte primeiro a palavra do Senhor.

6 Então o rei de Israel reuniu os profetas, cerca de quatrocentos homens, e lhes perguntou:

— Devo ir e lutar contra Ramote-Gileade ou devo me conter?

Eles responderam:

— Vá, porque o Senhor a entregará nas mãos do rei.

7 Mas Josafá perguntou:

— Não há aqui ainda algum profeta do Senhor, para o consultarmos?

8 O rei de Israel respondeu a Josafá:

— Há um ainda, por meio de quem podemos consultar o Senhor. Mas eu o odeio, porque nunca profetiza de mim o que é bom, mas somente o que é mau. É Micaías, filho de Inlá.

Josafá disse:

— O rei não deveria falar assim.

9 Então o rei de Israel chamou um oficial e disse:

— Traga-me depressa Micaías, filho de Inlá.

10 O rei de Israel e Josafá, rei de Judá, estavam assentados, cada um no seu trono, vestidos de trajes reais, numa eira à entrada do portão da cidade de Samaria; e todos os profetas profetizavam diante deles. 11 Zedequias, filho de Quenaana, fez para si uns chifres de ferro e disse:

— Assim diz o Senhor: "Com estes você dará chifradas nos sírios até que estejam destruídos."

12 Todos os profetas profetizaram assim, dizendo:

— Suba a Ramote-Gileade! Você triunfará! O Senhor a entregará nas mãos do rei.

13 O mensageiro que tinha ido chamar Micaías falou-lhe, dizendo:

— Eis que as palavras dos profetas a uma voz predizem coisas boas para o rei. Portanto, que a sua palavra seja como a palavra de um deles; fale o que é bom.

14 Micaías respondeu:

— Tão certo como vive o Senhor, o que o Senhor me disser, isso falarei.

15 Quando ele chegou à presença do rei, este lhe perguntou:

— Micaías, devemos ir a Ramote-Gileade para a batalha ou devemos nos conter?

Ele respondeu:

— Vá! Você triunfará! O Senhor a entregará nas mãos do rei.

16 O rei lhe disse:

— Quantas vezes devo fazer você jurar que não me fale a não ser a verdade em nome do Senhor?

17 Então Micaías disse:

— Vi todo o Israel disperso pelos montes, como ovelhas que não têm pastor. E o Senhor Deus disse: "Estes não têm dono; que cada um volte em paz para a sua casa."

18 Então o rei de Israel disse a Josafá:

— Eu não disse a você que a meu respeito ele não profetiza o que é bom, mas somente o que é mau?

19 Micaías prosseguiu:

— Portanto, ouça a palavra do Senhor: Vi o Senhor assentado no seu trono, e todo o exército do céu estava junto dele, à sua direita e à sua esquerda. 20 Então o Senhor perguntou: "Quem enganará Acabe, para que vá e seja morto em Ramote-Gileade?" E um dizia uma coisa, e outro dizia outra coisa. 21 Então um espírito saiu, se apresentou diante do Senhor e disse: "Eu o enganarei." O Senhor perguntou: "Como?" 22 Ele respondeu: "Sairei e serei um espírito mentiroso na boca de todos os profetas do rei." Então o Senhor disse: "Você conseguirá enganá-lo. Vá e faça assim." 23 E agora eis que o Senhor pôs esse espírito mentiroso na boca de todos estes seus profetas e o Senhor declarou que um mal vai lhe acontecer.

24 Então Zedequias, filho de Quenaana, chegou, deu uma bofetada em Micaías e perguntou:

— Por onde é que passou o Espírito do Senhor ao sair de mim para falar com você?

25 Micaías respondeu:

— Eis que você o verá no dia em que estiver correndo de quarto em quarto, tentando se esconder!

26 Então o rei de Israel disse:

— Prenda Micaías e leve-o de volta a Amom, governador da cidade, e a Joás, filho do rei. 27 E diga: "Assim diz o rei: Metam este homem na cadeia e o ponham a pão e água, até que eu volte em paz."

28 Micaías disse:

— Se o rei de fato voltar em paz, é porque o Senhor não falou por meio de mim.

E acrescentou:

— Que todos os povos ouçam isto!

29 O rei de Israel e Josafá, rei de Judá, foram atacar Ramote-Gileade. 30 O rei de Israel disse a Josafá:

— Eu vou me disfarçar e entrar no combate, mas você use os seus trajes reais.

E assim o rei de Israel se disfarçou e entrou no combate.

31 Ora, o rei da Síria havia ordenado aos trinta e dois capitães dos seus carros de guerra que não lutassem nem contra pequeno nem contra grande, mas somente contra o rei de Israel. 32 Quando os capitães dos carros viram Josafá, disseram:

— Aquele certamente é o rei de Israel.

E se dirigiram até ele para o atacar. Porém Josafá gritou. 33 Quando os capitães dos carros de guerra viram que não era o rei de Israel, deixaram de persegui-lo. 34 Então um homem entesou o arco e, atirando ao acaso, atingiu o rei de Israel por entre as juntas da sua armadura. Então o rei Acabe disse ao condutor do seu carro:

— Dê a volta e leve-me para fora do combate, porque estou gravemente ferido.

35 A batalha se intensificou naquele dia. Quanto ao rei, seguraram-no em pé no seu carro de guerra de frente para os sírios, mas à tarde ele morreu. O sangue corria da ferida para o fundo do carro. 36 Ao pôr do sol, fez-se ouvir um grito pelo acampamento, que dizia:

— Cada um para a sua cidade, e cada um para a sua terra!

37 Morto o rei, levaram-no a Samaria, onde o sepultaram. 38 Quando lavaram o carro de guerra junto à cisterna de Samaria, os cães lamberam o sangue do rei, segundo a palavra que o Senhor tinha dito; as prostitutas banharam-se naquelas águas.

39 Quanto aos demais atos de Acabe, a tudo o que fez, ao palácio de marfim que construiu e a todas as cidades que edificou, não está tudo escrito no Livro da História dos Reis de Israel? 40 Assim, Acabe morreu, e Acazias, seu filho, reinou em seu lugar.

41 Josafá, filho de Asa, começou a reinar sobre Judá no quarto ano do reinado de Acabe, rei de Israel. 42 Josafá tinha trinta e cinco anos de idade quando começou a reinar e reinou vinte e cinco anos em Jerusalém. A mãe dele se chamava Azuba e era filha de Sili. 43 Josafá andou em todos os caminhos de Asa, seu pai; não se desviou deles e fez o que era reto aos olhos do Senhor. 44 Os lugares altos, porém, não foram destruídos; neles, o povo ainda oferecia sacrifícios e queimava incenso. 45 Josafá viveu em paz com o rei de Israel.

46 Quanto aos demais atos de Josafá, ao poder que mostrou e como guerreou, não está tudo escrito no Livro da História dos Reis de Judá?

47 Também exterminou da terra os restantes dos prostitutos cultuais que ficaram nos dias de Asa, seu pai.

48 Nessa época não havia rei em Edom, porém somente um governador. 49 Josafá fez grandes navios, para irem a Ofir em busca de ouro; porém não foram, porque os navios se quebraram em Eziom-Geber. 50 Então Acazias, filho de Acabe, disse a Josafá:

— Deixe que os meus servos naveguem com os seus.

Porém Josafá não quis.

51 Josafá morreu e foi sepultado na Cidade de Davi, seu pai; e Jeorão, seu filho, reinou em seu lugar.

52 Acazias, filho de Acabe, começou a reinar sobre Israel em Samaria, no décimo sétimo ano do reinado de Josafá, rei de Judá; e reinou dois anos sobre Israel. 53 Fez o que era mau aos olhos do Senhor, pois andou nos caminhos de seu pai, bem como nos caminhos de sua mãe e nos caminhos de Jeroboão, filho de Nebate, que levou Israel a pecar. 54 Ele serviu a Baal, e o adorou, como o seu pai havia feito antes dele, provocando o Senhor, Deus de Israel, à ira.

1 וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל׃

2 ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל׃

3 ויאמר מלך ישראל אל עבדיו הידעתם כי לנו רמת גלעד ואנחנו מחשים מקחת אתה מיד מלך ארם׃

4 ויאמר אל יהושפט התלך אתי למלחמה רמת גלעד ויאמר יהושפט אל מלך ישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך׃

5 ויאמר יהושפט אל מלך ישראל דרש נא כיום את דבר יהוה׃

6 ויקבץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך׃

7 ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאותו׃

8 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרש את יהוה מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן׃

9 ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר מהרה מיכיהו בן ימלה׃

10 ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבים איש על כסאו מלבשים בגדים בגרן פתח שער שמרון וכל הנביאים מתנבאים לפניהם׃

11 ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר יהוה באלה תנגח את ארם עד כלתם׃

12 וכל הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃

13 והמלאך אשר הלך לקרא מיכיהו דבר אליו לאמר הנה נא דברי הנביאים פה אחד טוב אל המלך יהי נא דבריך כדבר אחד מהם ודברת טוב׃

14 ויאמר מיכיהו חי יהוה כי את אשר יאמר יהוה אלי אתו אדבר׃

15 ויבוא אל המלך ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם נחדל ויאמר אליו עלה והצלח ונתן יהוה ביד המלך׃

16 ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משבעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם יהוה׃

17 ויאמר ראיתי את כל ישראל נפצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רעה ויאמר יהוה לא אדנים לאלה ישובו איש לביתו בשלום׃

18 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלוא אמרתי אליך לוא יתנבא עלי טוב כי אם רע׃

19 ויאמר לכן שמע דבר יהוה ראיתי את יהוה ישב על כסאו וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו׃

20 ויאמר יהוה מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה׃

21 ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה׃

22 ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן׃

23 ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה׃

24 ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה עבר רוח יהוה מאתי לדבר אותך׃

25 ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבה׃

26 ויאמר מלך ישראל קח את מיכיהו והשיבהו אל אמן שר העיר ואל יואש בן המלך׃

27 ואמרת כה אמר המלך שימו את זה בית הכלא והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ עד באי בשלום׃

28 ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם׃

29 ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה רמת גלעד׃

30 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבוא במלחמה׃

31 ומלך ארם צוה את שרי הרכב אשר לו שלשים ושנים לאמר לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו׃

32 ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו אך מלך ישראל הוא ויסרו עליו להלחם ויזעק יהושפט׃

33 ויהי כראות שרי הרכב כי לא מלך ישראל הוא וישובו מאחריו׃

34 ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן המחנה כי החליתי׃

35 ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב ויצק דם המכה אל חיק הרכב׃

36 ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר איש אל עירו ואיש אל ארצו׃

37 וימת המלך ויבוא שמרון ויקברו את המלך בשמרון׃

38 וישטף את הרכב על ברכת שמרון וילקו הכלבים את דמו והזנות רחצו כדבר יהוה אשר דבר׃

39 ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה ובית השן אשר בנה וכל הערים אשר בנה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל׃

40 וישכב אחאב עם אבתיו וימלך אחזיהו בנו תחתיו׃

41 ויהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל׃

42 יהושפט בן שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת שלחי׃

43 וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני יהוה אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃

44 וישלם יהושפט עם מלך ישראל׃

45 ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה ואשר נלחם הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה׃

46 ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו בער מן הארץ׃

47 ומלך אין באדום נצב מלך׃

48 יהושפט עשר אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי נשברה אניות בעציון גבר׃

49 אז אמר אחזיהו בן אחאב אל יהושפט ילכו עבדי עם עבדיך באניות ולא אבה יהושפט׃

50 וישכב יהושפט עם אבתיו ויקבר עם אבתיו בעיר דוד אביו וימלך יהורם בנו תחתיו׃

51 אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך על ישראל שנתים׃

52 ויעש הרע בעיני יהוה וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל׃

53 ויעבד את הבעל וישתחוה לו ויכעס את יהוה אלהי ישראל ככל אשר עשה אביו׃