1 Então Naás, que era amonita, foi e sitiou Jabes-Gileade. E todos os homens de Jabes disseram a Naás:

— Faça uma aliança conosco, e nós o serviremos.

2 Porém Naás, o amonita, respondeu:

— Farei aliança com vocês sob a condição de que seja vazado o olho direito de cada um de vocês. Assim, trarei vergonha sobre todo o Israel.

3 Então os anciãos de Jabes lhe disseram:

— Dê-nos sete dias para enviar mensageiros por todo o território de Israel. Se não houver ninguém que nos livre, então nos entregaremos a você.

4 Quando os mensageiros chegaram a Gibeá, onde morava Saul, relataram este caso ao povo. Então todo o povo chorou em alta voz.

5 Eis que Saul voltava do campo, atrás dos bois, e perguntou:

— Que tem o povo? Por que estão chorando?

Então lhe contaram o que os homens de Jabes haviam relatado. 6 Quando Saul ouviu estas palavras, o Espírito de Deus se apossou dele, e ficou furioso. 7 Pegou uma junta de bois, cortou-os em pedaços e os enviou a todo o território de Israel por meio de mensageiros que dissessem:

— Assim se fará com os bois de todo aquele que não seguir Saul e Samuel.

Então o temor do Senhor caiu sobre o povo, e saíram como se fossem um só homem. 8 Saul contou-os em Bezeque. Dos filhos de Israel, havia trezentos mil; dos homens de Judá, trinta mil.

9 Então disseram aos mensageiros que tinham vindo de Jabes:

— Digam aos homens de Jabes-Gileade que amanhã, quando o sol aquentar, vocês serão socorridos.

Os mensageiros foram, anunciaram isto aos homens de Jabes, e estes se alegraram. 10 Então disseram aos amonitas:

— Amanhã nós nos entregaremos, e vocês poderão fazer conosco o que bem quiserem.

11 Aconteceu que, no dia seguinte, Saul dividiu o povo em três companhias, que, pela vigília da manhã, vieram para o meio do arraial e atacaram os amonitas, até que se fez sentir o calor do dia. Os sobreviventes se espalharam, e não ficaram dois deles juntos.

12 Então o povo disse a Samuel:

— Quem são aqueles que diziam que Saul não deveria reinar sobre nós? Tragam-nos para aqui, para que os matemos.

13 Porém Saul disse:

— Hoje ninguém será morto, porque no dia de hoje o Senhor salvou Israel.

14 E Samuel disse ao povo:

— Venham, vamos a Gilgal e renovemos ali o reino.

15 E todo o povo partiu para Gilgal, onde proclamaram Saul seu rei, diante do Senhor, a cuja presença trouxeram ofertas pacíficas. E Saul muito se alegrou ali com todos os homens de Israel.

1 ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד ויאמרו כל אנשי יביש אל נחש כרת לנו ברית ונעבדך׃

2 ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל׃

3 ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם אין מושיע אתנו ויצאנו אליך׃

4 ויבאו המלאכים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וישאו כל העם את קולם ויבכו׃

5 והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה ויאמר שאול מה לעם כי יבכו ויספרו לו את דברי אנשי יביש׃

6 ותצלח רוח אלהים על שאול בשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאד׃

7 ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד יהוה על העם ויצאו כאיש אחד׃

8 ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף׃

9 ויאמרו למלאכים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה לכם תשועה בחם השמש ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש וישמחו׃

10 ויאמרו אנשי יביש מחר נצא אליכם ועשיתם לנו ככל הטוב בעיניכם׃

11 ויהי ממחרת וישם שאול את העם שלשה ראשים ויבאו בתוך המחנה באשמרת הבקר ויכו את עמון עד חם היום ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו בם שנים יחד׃

12 ויאמר העם אל שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם׃

13 ויאמר שאול לא יומת איש ביום הזה כי היום עשה יהוה תשועה בישראל׃

14 ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה׃

15 וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד׃