1 Samuel disse a Saul:

— Foi a mim que o Senhor enviou para ungir você como rei sobre Israel, o povo dele. Agora ouça as palavras do Senhor. 2 Assim diz o Senhor dos Exércitos: "Castigarei Amaleque pelo que fez a Israel, colocando-se no caminho de Israel, quando este saía do Egito. 3 Portanto, vá e ataque os amalequitas, destruindo totalmente aquilo que eles tiverem. Não poupe ninguém. Mate homens e mulheres, meninos e crianças de peito, bois e ovelhas, camelos e jumentos."

4 Saul convocou o povo e fez a contagem em Telaim: duzentos mil homens de infantaria e dez mil homens de Judá. 5 Saul foi à cidade de Amaleque e pôs emboscadas no vale. 6 Então disse aos queneus:

— Vão embora, afastem-se e saiam do meio dos amalequitas, para que eu não destrua vocês juntamente com eles, porque vocês usaram de misericórdia para com todos os filhos de Israel, quando eles saíram do Egito.

Assim, os queneus se retiraram do meio dos amalequitas. 7 Então Saul derrotou os amalequitas, desde Havilá até chegar a Sur, que está diante do Egito. 8 Tomou vivo Agague, rei dos amalequitas, porém destruiu todo o povo a fio de espada. 9 Mas Saul e o povo pouparam Agague, o melhor das ovelhas e dos bois, os animais gordos, os cordeiros e tudo o mais que era bom. A isso não quiseram destruir totalmente; porém toda coisa sem valor e desprezível destruíram.

10 Então a palavra do Senhor veio a Samuel, dizendo:

11 — Lamento haver constituído Saul como rei, porque deixou de me seguir e não executou as minhas palavras.

Então Samuel ficou triste e clamou ao Senhor durante toda a noite. 12 Samuel madrugou para encontrar Saul pela manhã. Mas anunciaram a Samuel:

— Saul já chegou ao Carmelo, e eis que levantou para si um monumento; depois, dando volta, passou e desceu a Gilgal.

13 Samuel encontrou Saul, e este lhe disse:

— Que você seja bendito do Senhor! Executei as palavras do Senhor.

14 Mas Samuel perguntou:

— Então que balido de ovelhas é este nos meus ouvidos e o mugido de bois que estou escutando?

15 Saul respondeu:

— Trouxeram isso dos amalequitas. Porque o povo guardou o melhor das ovelhas e dos bois, para os sacrificar ao Senhor, o seu Deus. O resto nós destruímos totalmente.

16 Então Samuel disse a Saul:

— Espere! Vou declarar a você o que o Senhor me disse esta noite.

Saul respondeu:

— Fale.

17 Samuel continuou:

— Não é verdade que, mesmo sendo pequeno aos seus próprios olhos, você foi colocado por cabeça das tribos de Israel? O Senhor o ungiu como rei sobre Israel. 18 O Senhor o enviou a este caminho e disse: "Vá e destrua totalmente esses pecadores, os amalequitas, e lute contra eles, até exterminá-los." 19 Por que, então, você não deu ouvidos à voz do Senhor, mas se lançou sobre o despojo e fez o que era mau aos olhos do Senhor?

20 Então Saul disse a Samuel:

— Pelo contrário, dei ouvidos à voz do Senhor e segui o caminho pelo qual o Senhor me enviou. Eu trouxe Agague, o rei de Amaleque, e destruí totalmente os amalequitas. 21 Mas o povo pegou do despojo ovelhas e bois, o melhor do que estava destinado à destruição para oferecer ao Senhor, o seu Deus, em Gilgal.

22 Porém Samuel disse:

— Será que o Senhor tem mais prazer em holocaustos e sacrifícios do que no obedecer à sua palavra? Eis que o obedecer é melhor do que o sacrificar, e o ouvir é melhor do que a gordura de carneiros. 23 Porque a rebelião é como o pecado da feitiçaria, e a obstinação é como a idolatria e o culto a ídolos do lar. Por você ter rejeitado a palavra do Senhor, também ele o rejeitou como rei.

24 Então Saul disse a Samuel:

— Pequei, pois transgredi o mandamento do Senhor e as palavras que você falou; porque temi o povo e dei ouvidos à voz deles. 25 Mas agora peço que você perdoe o meu pecado e volte comigo, para que eu adore o Senhor.

26 Porém Samuel disse a Saul:

— Não voltarei com você. Por você ter rejeitado a palavra do Senhor, ele também o rejeitou como rei sobre Israel.

27 Quando Samuel se virou para ir embora, Saul o segurou pela borda do manto, e este se rasgou. 28 Então Samuel lhe disse:

— Hoje o Senhor rasgou das suas mãos o reino de Israel e o deu a alguém que é melhor do que você. 29 Também a Glória de Israel não mente, nem muda de ideia, porque não é homem, para que mude de ideia.

30 Então Saul disse:

— Pequei! Mas honre-me, agora, diante dos anciãos do meu povo e diante de Israel. Volte comigo, para que eu adore o Senhor, seu Deus.

31 Então Samuel seguiu Saul, e este adorou o Senhor.

32 Samuel disse:

— Tragam aqui Agague, rei dos amalequitas.

Agague veio a ele, confiante, e disse:

— Certamente já passou a amargura da morte.

33 Mas Samuel disse:

— Assim como a sua espada deixou muitas mulheres sem filhos, também a sua mãe ficará sem o seu filho.

E Samuel despedaçou Agague diante do Senhor, em Gilgal.

34 Então Samuel foi para Ramá, e Saul voltou para a sua casa, em Gibeá de Saul. 35 Até o final de sua vida, Samuel nunca mais viu Saul; porém tinha pena de Saul. O Senhor lamentou haver constituído Saul como rei sobre Israel.

1 ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על עמו על ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה׃

2 כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים׃

3 עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור׃

4 וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה׃

5 ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל׃

6 ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק׃

7 ויך שאול את עמלק מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים׃

8 ויתפש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב׃

9 ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו׃

10 ויהי דבר יהוה אל שמואל לאמר׃

11 נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל יהוה כל הלילה׃

12 וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל׃

13 ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את דבר יהוה׃

14 ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע׃

15 ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת היותר החרמנו׃

16 ויאמר שמואל אל שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה ויאמרו לו דבר׃

17 ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על ישראל׃

18 וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם׃

19 ולמה לא שמעת בקול יהוה ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני יהוה׃

20 ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר שלחני יהוה ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי׃

21 ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל׃

22 ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים׃

23 כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר יהוה וימאסך ממלך׃

24 ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי יהוה ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם׃

25 ועתה שא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה׃

26 ויאמר שמואל אל שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על ישראל׃

27 ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע׃

28 ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך׃

29 וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם׃

30 ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך׃

31 וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה׃

32 ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר המות׃

33 ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את אגג לפני יהוה בגלגל׃

34 וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול׃

35 ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול ויהוה נחם כי המליך את שאול על ישראל׃