1 O Senhor disse a Samuel:

— Até quando você terá pena de Saul, se eu o rejeitei como rei de Israel? Encha um chifre de azeite e ponha-se a caminho; vou enviar você a Jessé, o belemita, porque escolhi um dos filhos dele para ser rei.

2 Samuel respondeu:

— Como posso fazer isso? Saul ficará sabendo e me matará.

Então o Senhor disse:

— Leve um novilho e diga: "Vim para oferecer um sacrifício ao Senhor." 3 Convide Jessé para o sacrifício. Eu lhe mostrarei o que você deve fazer, e você ungirá para mim aquele que eu indicar.

4 Samuel fez o que o Senhor tinha dito e foi a Belém. Os anciãos da cidade saíram ao encontro dele, tremendo, e perguntaram:

— É de paz a sua vinda?

5 Samuel respondeu:

— Sim, é de paz. Vim oferecer sacrifício ao Senhor. Consagrem-se e venham comigo ao sacrifício.

Então ele consagrou Jessé e os filhos dele e os convidou para o sacrifício. 6 Aconteceu que, quando eles chegaram, Samuel viu Eliabe e disse consigo:

— Certamente está diante do Senhor o seu ungido.

7 Porém o Senhor disse a Samuel:

— Não olhe para a sua aparência nem para a sua altura, porque eu o rejeitei. Porque o Senhor não vê como o ser humano vê. O ser humano vê o exterior, porém o Senhor vê o coração.

8 Então Jessé chamou Abinadabe e o fez passar diante de Samuel, que disse:

— Nem a este o Senhor escolheu.

9 Então Jessé fez passar Samá. Porém Samuel disse:

— Tampouco a este o Senhor escolheu.

10 Assim Jessé fez passar os seus sete filhos diante de Samuel. Porém Samuel disse a Jessé:

— O Senhor não escolheu nenhum destes.

11 E perguntou a Jessé:

— Esses são todos os seus filhos?

Jessé respondeu:

— Ainda falta um, o mais moço; ele está apascentando as ovelhas.

Então Samuel disse a Jessé:

— Mande chamá-lo, pois não nos sentaremos à mesa sem que ele venha.

12 Então mandou chamá-lo e o fez entrar. Davi era ruivo, de belos olhos e boa aparência. E o Senhor disse a Samuel:

— Levante-se e unja-o, pois este é ele.

13 Samuel pegou o chifre do azeite e ungiu Davi no meio de seus irmãos. E, daquele dia em diante, o Espírito do Senhor se apossou de Davi. Então Samuel se levantou e foi para Ramá.

14 Depois que o Espírito do Senhor se retirou de Saul, um espírito mau, vindo da parte do Senhor, o atormentava. 15 Então os servos de Saul lhe disseram:

— Eis que, agora, um espírito mau, enviado por Deus, está atormentando o senhor, ó rei. 16 Por isso, mande que estes seus servos, que estão em sua presença, busquem um homem que saiba tocar harpa. Assim, quando o espírito mau, enviado por Deus, vier sobre o senhor, o homem dedilhará a harpa e o senhor se sentirá melhor.

17 E Saul disse aos seus servos:

— Então procurem um homem que saiba tocar bem harpa e tragam-no para cá.

18 Um dos moços disse:

— Conheço um filho de Jessé, o belemita, que sabe tocar harpa. Ele é forte e valente, homem de guerra, fala com sensatez e tem boa aparência; e o Senhor Deus está com ele.

19 Saul enviou mensageiros a Jessé, dizendo:

— Mande-me o seu filho Davi, aquele que está com as ovelhas.

20 Então Jessé pegou um jumento e o carregou de pão, um odre de vinho e um cabrito, e enviou-os a Saul por meio de Davi, seu filho. 21 Assim Davi foi a Saul e esteve diante dele. Saul gostou muito dele e fez dele o seu escudeiro. 22 Saul mandou dizer a Jessé:

— Deixe que Davi fique aqui, pois alcançou favor diante de mim.

23 E sempre que o espírito mau, enviado por Deus, vinha sobre Saul, Davi pegava a harpa e a dedilhava. Então Saul sentia alívio e se achava melhor, e o espírito mau se retirava dele.

1 ויאמר יהוה אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלך על ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך׃

2 ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי׃

3 וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר תעשה ומשחת לי את אשר אמר אליך׃

4 ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך׃

5 ויאמר שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח׃

6 ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו׃

7 ויאמר יהוה אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב׃

8 ויקרא ישי אל אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם בזה לא בחר יהוה׃

9 ויעבר ישי שמה ויאמר גם בזה לא בחר יהוה׃

10 ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל ישי לא בחר יהוה באלה׃

11 ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה׃

12 וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר יהוה קום משחהו כי זה הוא׃

13 ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח יהוה אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה׃

14 ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת יהוה׃

15 ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך׃

16 יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך׃

17 ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי׃

18 ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו׃

19 וישלח שאול מלאכים אל ישי ויאמר שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן׃

20 ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד דוד בנו אל שאול׃

21 ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים׃

22 וישלח שאול אל ישי לאמר יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני׃

23 והיה בהיות רוח אלהים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה׃