1 Depois de Davi ter falado com Saul, a alma de Jônatas se ligou com a de Davi numa profunda amizade. E Jônatas o amou como à sua própria alma. 2 Naquele dia, Saul reteve Davi e não permitiu que ele voltasse para a casa de seu pai. 3 Jônatas e Davi fizeram uma aliança, porque Jônatas o amava como à sua própria alma. 4 Jônatas tirou a capa que vestia e a deu a Davi. Deu também a sua armadura, inclusive a espada, o arco e o cinto. 5 Davi saía aonde quer que Saul o enviava e tinha êxito, de modo que Saul o pôs sobre tropas do seu exército. E Davi era benquisto de todo o povo e até dos próprios servos de Saul.

6 E aconteceu que, quando eles estavam voltando para casa, depois de Davi ter matado o filisteu, as mulheres de todas as cidades de Israel saíram ao encontro do rei Saul, cantando e dançando, com tamborins, com alegria e com instrumentos musicais. 7 As mulheres se alegravam e, cantando alternadamente, diziam:

Saul matou os seus milhares,

porém Davi, os seus dez milhares.

8 Saul se indignou muito, pois estas palavras lhe desagradaram em extremo. Ele disse:

— Para Davi elas deram dez milhares, mas para mim apenas milhares. Na verdade, o que lhe falta, a não ser o reino?

9 Daquele dia em diante, Saul não via Davi com bons olhos.

10 No dia seguinte, um espírito mau, vindo da parte de Deus, se apossou de Saul, que teve uma crise de raiva em sua casa. Davi, como nos outros dias, dedilhava a harpa. Saul, porém, tinha na mão uma lança, 11 que ele atirou, pensando assim:

— Encravarei Davi na parede.

Porém Davi se desviou dele por duas vezes.

12 Saul tinha medo de Davi, porque o Senhor estava com este e tinha abandonado Saul. 13 Por isso Saul o afastou de si e o pôs por chefe de mil. Davi fazia saídas e entradas militares diante do povo. 14 Davi tinha êxito em todos os seus empreendimentos, pois o Senhor estava com ele. 15 Vendo que Davi tinha êxito, Saul ficou com medo dele. 16 Porém todo o Israel e Judá amavam Davi, porque fazia saídas e entradas militares diante deles.

17 Saul disse a Davi:

— Aqui está Merabe, a minha filha mais velha. Eu a darei a você em casamento, com a condição de que você seja um filho valente e trave as batalhas do Senhor.

Porque Saul pensava assim: "Não seja contra ele a minha mão, e sim a dos filisteus." 18 Mas Davi respondeu a Saul:

— Quem sou eu, e quem são os meus parentes, a família de meu pai em Israel, para que eu seja genro do rei?

19 Mas aconteceu que, na época em que Merabe, filha de Saul, devia ser dada em casamento a Davi, foi dada por mulher a Adriel, meolatita.

20 Mas Mical, a outra filha de Saul, amava Davi. Contaram isso a Saul, e isso agradou a ele. 21 Saul pensava assim: "Eu a darei em casamento a Davi, para que ela lhe sirva de armadilha e para que a mão dos filisteus venha a ser contra ele." Por isso Saul disse a Davi:

— Com esta segunda você será hoje o meu genro.

22 Saul ordenou que os seus servos falassem confidencialmente com Davi, dizendo:

— O rei tem afeição por você, e todos os servos dele amam você. Sendo assim, concorde em ser genro do rei.

23 Os servos de Saul falaram estas palavras a Davi, o qual respondeu:

— Vocês acham que é pouca coisa ser genro do rei, sendo eu um homem pobre e sem importância?

24 Os servos de Saul lhe contaram isto, dizendo:

— Estas foram as palavras que Davi falou.

25 Então Saul ordenou que dissessem a Davi:

— O rei não deseja dote algum, mas cem prepúcios de filisteus, como vingança contra os seus inimigos.

Porque Saul tentava fazer com que Davi fosse morto pelos filisteus. 26 Quando os servos de Saul relataram estas palavras a Davi, este gostou da ideia de vir a ser genro do rei. Antes de vencido o prazo, 27 Davi se levantou e partiu com os seus homens, e mataram duzentos filisteus. Trouxe os seus prepúcios e os entregou todos ao rei, para que assim se tornasse seu genro. Então Saul lhe deu a sua filha Mical em casamento. 28 Saul viu e reconheceu que o Senhor estava com Davi; e Mical, filha de Saul, o amava. 29 Então Saul ficou com mais medo ainda de Davi e continuamente foi seu inimigo.

30 Cada vez que os chefes dos filisteus saíam à batalha, Davi obtinha mais êxito do que todos os servos de Saul. E assim o nome de Davi se tornou muito estimado.

1 ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו׃

2 ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו׃

3 ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׃

4 ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו׃

5 ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול׃

6 ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים׃

7 ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו׃

8 ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה׃

9 ויהי שאול עון את דוד מהיום ההוא והלאה׃

10 ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול׃

11 ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים׃

12 וירא שאול מלפני דוד כי היה יהוה עמו ומעם שאול סר׃

13 ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם׃

14 ויהי דוד לכל דרכו משכיל ויהוה עמו׃

15 וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו׃

16 וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם׃

17 ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים׃

18 ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך׃

19 ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה׃

20 ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו׃

21 ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום׃

22 ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך׃

23 וידברו עבדי שאול באזני דוד את הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה׃

24 ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד׃

25 ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים׃

26 ויגדו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים׃

27 ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה׃

28 וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו׃

29 ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את דוד כל הימים׃

30 ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃