1 Então Davi foi até Nobe, ao sacerdote Aimeleque. Aimeleque, tremendo, saiu ao encontro de Davi e perguntou:

— Por que você está sozinho e ninguém veio com você?

2 Davi respondeu ao sacerdote Aimeleque:

— O rei me deu uma ordem e me disse que ninguém deveria saber por que ele me enviou e qual é a tarefa de que me incumbiu. Quanto aos meus soldados, combinei que me encontrassem em tal e tal lugar. 3 Agora, o que você tem à mão? Dê-me cinco pães ou o que puder encontrar.

4 O sacerdote respondeu a Davi, dizendo:

— Não tenho pão comum à mão. Há, porém, pão sagrado, se ao menos os seus soldados se abstiveram das mulheres.

5 Davi respondeu ao sacerdote:

— Sim, como sempre, quando saio à campanha, foram-nos vedadas as mulheres, e os corpos dos soldados não estão imundos. Se isso acontece em viagem comum, quanto mais serão puros hoje!

6 Então o sacerdote deu a Davi o pão sagrado, porque não havia ali outro, a não ser os pães da proposição, que tinham sido tirados de diante do Senhor, quando foram trocados, no devido dia, por pão quente.

7 Acontece que estava ali, naquele dia, um dos servos de Saul, detido diante do Senhor, cujo nome era Doegue, edomita, o chefe dos pastores de Saul.

8 Davi disse a Aimeleque:

— Você tem aqui à mão uma lança ou uma espada? Eu não trouxe comigo nem a minha espada nem as minhas armas, porque a ordem do rei era urgente.

9 O sacerdote respondeu:

— A espada de Golias, o filisteu, a quem você matou no vale de Elá, está aqui, enrolada num pano atrás da estola sacerdotal. Se quiser levá-la, leve-a, porque não há outra aqui, a não ser essa.

Davi disse:

— Não há outra semelhante; dê-me essa espada.

10 Naquele dia, Davi se levantou e fugiu de Saul. Ele foi procurar Aquis, rei de Gate. 11 Porém os servos de Aquis lhe disseram:

— Este não é Davi, o rei da terra? Não é a respeito dele que se cantava nas danças, dizendo:

Saul matou os seus milhares,

porém Davi, os seus dez milhares?

12 Davi guardou essas palavras no coração e teve muito medo de Aquis, rei de Gate. 13 Por isso mudou o seu comportamento diante deles, fingindo-se de louco nas mãos deles. Fazia riscos nos batentes dos portões e deixava escorrer saliva pela barba. 14 Então Aquis disse aos seus servos:

— Vocês estão vendo que este homem está louco. Por que o trouxeram para cá? 15 Será que estou com falta de doidos, para que vocês me trouxessem este para fazer doidices diante de mim? Devo deixar que este entre em minha casa?

1 ויבא דוד נבה אל אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך׃

2 ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אנכי שלחך ואשר צויתך ואת הנערים יודעתי אל מקום פלני אלמוני׃

3 ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא׃

4 ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה׃

5 ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצרה לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי׃

6 ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו׃

7 ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול׃

8 ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך נחוץ׃

9 ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר הכית בעמק האלה הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם אתה תקח לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי׃

10 ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש מלך גת׃

11 ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו׃

12 וישם דוד את הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך גת׃

13 וישנו את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו׃

14 ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי׃

15 חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבוא אל ביתי׃