1 Decorrido um ano, no tempo em que os reis costumam sair para a guerra, Davi enviou Joabe, seus oficiais e todo o Israel. Eles destruíram os filhos de Amom e sitiaram a cidade de Rabá. Mas Davi ficou em Jerusalém.

2 Uma tarde, Davi se levantou do seu leito e andava passeando no terraço do palácio real. Dali viu uma mulher que estava tomando banho; ela era muito bonita. 3 Davi mandou perguntar quem era. Disseram-lhe:

— É Bate-Seba, filha de Eliã e mulher de Urias, o heteu.

4 Então Davi mandou mensageiros que a trouxessem; ela veio, e ele se deitou com ela. Ora, Bate-Seba tinha acabado de se purificar da impureza da menstruação. Depois, ela voltou para casa.

5 A mulher concebeu e mandou dizer a Davi:

— Estou grávida.

6 Então Davi enviou mensageiros a Joabe, dizendo:

— Mande-me Urias, o heteu.

E Joabe mandou Urias a Davi. 7 Quando Urias chegou, Davi perguntou como estava Joabe, como se achava o povo e como ia a guerra. 8 Depois, Davi disse a Urias:

— Vá para casa e descanse.

Urias saiu do palácio real, e logo saiu atrás dele um presente do rei. 9 Porém Urias dormiu junto ao portão do palácio, com todos os servos do seu senhor, e não foi para casa. 10 Relataram isso a Davi, dizendo:

— Urias não foi para casa.

Então Davi disse a Urias:

— Você não vem de uma viagem? Por que não foi para casa?

11 Urias respondeu:

— A arca, Israel e Judá ficam em tendas. Joabe, meu senhor, e os servos de meu senhor estão acampados ao ar livre. Como poderia eu ir para casa, comer e beber e me deitar com a minha mulher? Juro pela vida do rei que não faria tal coisa.

12 Então Davi disse a Urias:

— Fique aqui ainda hoje. Amanhã eu o mandarei de volta.

E Urias ficou em Jerusalém aquele dia e o seguinte. 13 Davi o convidou para comer e beber com ele, e o embebedou. À tarde, Urias saiu e foi deitar-se no seu leito, na companhia dos servos de seu senhor. Ele não foi para casa.

14 Pela manhã, Davi escreveu uma carta a Joabe e a mandou por Urias. 15 Na carta escreveu o seguinte: "Ponham Urias na linha de frente, onde o combate for mais intenso. Depois deixem-no sozinho, para que seja ferido e morra."

16 Tendo sitiado a cidade, Joabe pôs Urias no lugar onde sabia que estavam homens valentes. 17 Os homens da cidade saíram e lutaram contra Joabe. Alguns dos oficiais de Davi foram mortos; e morreu também Urias, o heteu.

18 Então Joabe enviou notícias a Davi, informando tudo o que havia acontecido na batalha. 19 Deu ordem ao mensageiro, dizendo:

— Quando você terminar de contar ao rei os acontecimentos desta batalha, 20 é possível que ele fique indignado e pergunte: "Por que vocês chegaram assim perto da cidade para lutar? Não sabiam que eles iriam atirar da muralha? 21 Quem matou Abimeleque, filho de Jerubesete? Não foi uma mulher que, do alto da muralha, lançou sobre ele uma pedra de moinho e o matou, em Tebes? Por que vocês chegaram tão perto da muralha?"

Então você dirá:

— Também morreu o seu servo Urias, o heteu.

22 O mensageiro partiu e, chegando, contou a Davi tudo o que Joabe lhe havia mandado dizer. 23 O mensageiro disse a Davi:

— Na verdade, aqueles homens eram mais fortes do que nós e saíram para lutar contra nós em campo aberto. Mas nós fomos contra eles, até a entrada do portão. 24 Então os flecheiros, do alto da muralha, atiraram contra os servos do rei, e alguns deles foram mortos. Também morreu o seu servo Urias, o heteu.

25 Davi respondeu ao mensageiro:

— Diga a Joabe que não encare isso como um mal, porque a espada devora tanto este como aquele. Que ele intensifique o seu ataque à cidade até conquistá-la. Quanto a você, encoraje Joabe.

26 Quando a mulher de Urias soube que o seu marido era morto, ela chorou por ele. 27 Passado o luto, Davi mandou buscá-la e a trouxe para o palácio. Ela se tornou sua mulher e lhe deu um filho. Porém isto que Davi tinha feito pareceu mau aos olhos do Senhor.

1 ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחתו את בני עמון ויצרו על רבה ודוד יושב בירושלם׃

2 ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׃

3 וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי׃

4 וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה׃

5 ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי׃

6 וישלח דוד אל יואב שלח אלי את אוריה החתי וישלח יואב את אוריה אל דוד׃

7 ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה׃

8 ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך׃

9 וישכב אוריה פתח בית המלך את כל עבדי אדניו ולא ירד אל ביתו׃

10 ויגדו לדוד לאמר לא ירד אוריה אל ביתו ויאמר דוד אל אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא ירדת אל ביתך׃

11 ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי חיך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה׃

12 ויאמר דוד אל אוריה שב בזה גם היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת׃

13 ויקרא לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם עבדי אדניו ואל ביתו לא ירד׃

14 ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל יואב וישלח ביד אוריה׃

15 ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת׃

16 ויהי בשמור יואב אל העיר ויתן את אוריה אל המקום אשר ידע כי אנשי חיל שם׃

17 ויצאו אנשי העיר וילחמו את יואב ויפל מן העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי׃

18 וישלח יואב ויגד לדוד את כל דברי המלחמה׃

19 ויצו את המלאך לאמר ככלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך׃

20 והיה אם תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר ירו מעל החומה׃

21 מי הכה את אבימלך בן ירבשת הלוא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת׃

22 וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל אשר שלחו יואב׃

23 ויאמר המלאך אל דוד כי גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד פתח השער׃

24 ויראו המוראים אל עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת׃

25 ויאמר דוד אל המלאך כה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה כי כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו׃

26 ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה ותספד על בעלה׃

27 ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני יהוה׃