1 Depois disso, Absalão arranjou uma carruagem, cavalos e cinquenta homens que corressem na sua frente. 2 Ele se levantava cedo e ficava à beira do caminho que levava ao portão da cidade. Quando passava um homem que tinha alguma demanda que devia ser submetida ao rei para julgamento, Absalão o chamava a si e lhe dizia: "De que cidade você é?" Quando ele respondia: "Este seu servo é de tal tribo de Israel", 3 Absalão lhe dizia: "Olhe, a sua causa é boa e justa, mas você não tem quem o ouça da parte do rei." 4 Absalão dizia mais: "Ah! Quem me dera ser juiz na terra, para que viesse a mim todo homem que tivesse demanda ou questão, para que eu lhe fizesse justiça!"

5 Também, quando alguém se aproximava para inclinar-se diante dele, ele estendia as mãos, abraçava-o e o beijava. 6 Absalão agia desta maneira com todo o Israel que vinha ao rei para pedir justiça e, assim, conquistava o coração dos homens de Israel.

7 Ao fim de quatro anos, Absalão disse ao rei:

— Deixe-me ir a Hebrom cumprir o voto que fiz ao Senhor. 8 Porque, quando estava morando em Gesur, na Síria, este seu servo fez um voto, dizendo: "Se o Senhor me trouxer de volta a Jerusalém, prestarei culto ao Senhor."

9 Então o rei disse:

— Vá em paz.

E Absalão levantou-se e foi para Hebrom. 10 Absalão enviou emissários secretos por todas as tribos de Israel, dizendo:

— Quando ouvirem o som das trombetas, digam: "Absalão é rei em Hebrom!"

11 De Jerusalém foram com Absalão duzentos homens convidados, porém iam na sua simplicidade, porque nada sabiam daquele plano. 12 Enquanto oferecia os seus sacrifícios, Absalão também mandou chamar Aitofel, o gilonita, do conselho de Davi, da sua cidade de Gilo. Assim a conspiração tornou-se poderosa, e o povo que tomava o partido de Absalão crescia em número.

13 Então um mensageiro veio a Davi, dizendo:

— Todo o povo de Israel está seguindo Absalão.

14 Diante disto, Davi disse a todos os servos que estavam com ele em Jerusalém:

— Levantem-se, e vamos fugir, porque não poderemos nos salvar de Absalão. Saiam o mais depressa possível, para que ele não nos alcance, lance sobre nós a ruína e passe a cidade a fio de espada.

15 Então os servos do rei lhe disseram:

— Eis aqui os seus servos, dispostos a fazer tudo o que o rei, nosso senhor, determinar.

16 O rei saiu, e todos os de sua casa o seguiram. Deixou, porém, dez concubinas para cuidarem do palácio. 17 Quando o rei e todo o povo estavam saindo da cidade, pararam na última casa. 18 Todos os seus servos passaram por ele. Também toda a guarda real e todos os geteus, seiscentos homens que o seguiram de Gate, passaram diante do rei.

19 Então o rei disse a Itai, o geteu:

— Por que também você está indo conosco? Volte e fique com quem vier a ser o rei, porque você é estrangeiro e desterrado de sua pátria. 20 Você chegou ontem, e por que hoje eu já o levaria conosco a vaguear, quando eu mesmo não sei para onde vou? Volte e leve consigo os seus companheiros. E que a misericórdia e a fidelidade o acompanhem.

21 Porém Itai respondeu ao rei:

— Tão certo como vive o Senhor Deus, e como vive o rei, meu senhor, no lugar em que estiver o rei, meu senhor, seja para morte seja para vida, lá estará também este seu servo.

22 Então Davi disse a Itai:

— Vá e passe adiante.

E assim passaram adiante Itai, o geteu, todos os seus homens e todas as crianças que estavam com ele. 23 Toda a terra chorava em alta voz. E todo o povo e também o rei passaram o ribeiro de Cedrom, seguindo o caminho do deserto.

24 Eis que Zadoque também estava ali, e com ele todos os levitas que levavam a arca da aliança de Deus. Puseram ali a arca de Deus, até que todo o povo acabou de sair da cidade. 25 Então o rei disse a Zadoque:

— Leve a arca de Deus de volta para a cidade. Se eu encontrar favor aos olhos do Senhor, ele me fará voltar para lá e me deixará ver tanto a arca como a sua habitação. 26 Se ele, porém, disser: "Não tenho prazer em você", eis-me aqui; faça de mim o que achar melhor.

27 O rei disse mais a Zadoque, o sacerdote:

— Ó vidente, volte em paz para a cidade com o seu filho Aimaás e com Abiatar e o filho dele, Jônatas. 28 Vejam: vou ficar esperando nos vaus do deserto até que me venham notícias de vocês.

29 Então Zadoque e Abiatar levaram a arca de Deus de volta para Jerusalém e lá ficaram.

30 Davi seguiu pela encosta do monte das Oliveiras, subindo e chorando; tinha a cabeça coberta e caminhava descalço. Todo o povo que ia com ele, de cabeça coberta, subiu chorando. 31 Então contaram a Davi que Aitofel estava entre os que conspiravam com Absalão. Por isso Davi orou, dizendo:

— Ó Senhor, peço-te que transformes em loucura o conselho de Aitofel.

32 Quando Davi chegou ao alto do monte, onde se costuma adorar a Deus, eis que Husai, o arquita, veio encontrar-se com ele, de manto rasgado e com terra sobre a cabeça. 33 Davi lhe disse:

— Se você for comigo, será um peso para mim. 34 Mas, se voltar para a cidade e disser a Absalão: "Eu serei, ó rei, seu servo; como no passado fui servo de seu pai, assim agora serei seu servo", você poderá me ajudar a frustrar o conselho de Aitofel. 35 Os sacerdotes Zadoque e Abiatar estarão lá com você. Conte a esses sacerdotes tudo o que você ouvir no palácio real. 36 Lá estão também os filhos deles, Aimaás, filho de Zadoque, e Jônatas, filho de Abiatar. Por meio deles vocês podem me mandar notícias de todas as coisas que ouvirem.

37 Então Husai, amigo de Davi, foi para a cidade, e Absalão entrou em Jerusalém.

1 ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו׃

2 והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך׃

3 ויאמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכחים ושמע אין לך מאת המלך׃

4 ויאמר אבשלום מי ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו׃

5 והיה בקרב איש להשתחות לו ושלח את ידו והחזיק לו ונשק לו׃

6 ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלך ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל׃

7 ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי ליהוה בחברון׃

8 כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישיב ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את יהוה׃

9 ויאמר לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה׃

10 וישלח אבשלום מרגלים בכל שבטי ישראל לאמר כשמעכם את קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון׃

11 ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל דבר׃

12 וישלח אבשלום את אחיתפל הגילני יועץ דוד מעירו מגלה בזבחו את הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את אבשלום׃

13 ויבא המגיד אל דוד לאמר היה לב איש ישראל אחרי אבשלום׃

14 ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן ימהר והשגנו והדיח עלינו את הרעה והכה העיר לפי חרב׃

15 ויאמרו עבדי המלך אל המלך ככל אשר יבחר אדני המלך הנה עבדיך׃

16 ויצא המלך וכל ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית׃

17 ויצא המלך וכל העם ברגליו ויעמדו בית המרחק׃

18 וכל עבדיו עברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי וכל הגתים שש מאות איש אשר באו ברגלו מגת עברים על פני המלך׃

19 ויאמר המלך אל אתי הגתי למה תלך גם אתה אתנו שוב ושב עם המלך כי נכרי אתה וגם גלה אתה למקומך׃

20 תמול בואך והיום אנועך עמנו ללכת ואני הולך על אשר אני הולך שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת׃

21 ויען אתי את המלך ויאמר חי יהוה וחי אדני המלך כי אם במקום אשר יהיה שם אדני המלך אם למות אם לחיים כי שם יהיה עבדך׃

22 ויאמר דוד אל אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל אנשיו וכל הטף אשר אתו׃

23 וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל העם עברים על פני דרך את המדבר׃

24 והנה גם צדוק וכל הלוים אתו נשאים את ארון ברית האלהים ויצקו את ארון האלהים ויעל אביתר עד תם כל העם לעבור מן העיר׃

25 ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת נוהו׃

26 ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו׃

27 ויאמר המלך אל צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם׃

28 ראו אנכי מתמהמה בעברות המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי׃

29 וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלם וישבו שם׃

30 ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל העם אשר אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה׃

31 ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם אבשלום ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתפל יהוה׃

32 ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו׃

33 ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא׃

34 ואם העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל׃

35 והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים׃

36 הנה שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל דבר אשר תשמעו׃

37 ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלם יבא ירושלם׃