1 Davi tinha acabado de passar o alto do monte das Oliveiras quando Ziba, servo de Mefibosete, veio ao encontro dele com dois jumentos encilhados, trazendo duzentos pães, cem cachos de passas, cem frutas de verão e um odre de vinho. 2 O rei perguntou a Ziba:

— O que você pretende com isto?

Ziba respondeu:

— Os jumentos são para a casa do rei, para serem montados; o pão e as frutas de verão, para os moços comerem; o vinho, para os cansados no deserto beberem.

3 Então o rei perguntou:

— Onde está o neto de seu senhor?

Ziba respondeu:

— Eis que ficou em Jerusalém, pois disse: "Hoje a casa de Israel me restituirá o reino de meu avô."

4 Então o rei disse a Ziba:

— Tudo o que pertence a Mefibosete é seu.

Ziba respondeu:

— Eu me inclino e que eu encontre favor diante do rei, meu senhor.

5 Quando o rei Davi chegou a Baurim, eis que dali saiu um homem da família da casa de Saul, cujo nome era Simei, filho de Gera; saiu e ia amaldiçoando. 6 Atirava pedras contra Davi e contra todos os seus servos, embora todo o povo e todos os valentes estivessem à direita e à esquerda do rei. 7 Enquanto amaldiçoava, Simei dizia:

— Fora daqui! Fora daqui, assassino! Homem maligno! 8 O Senhor Deus o está castigando por todo o sangue derramado na casa de Saul, cujo reino você usurpou. O Senhor já entregou o reino nas mãos de seu filho Absalão. Agora você caiu em desgraça, porque é um assassino!

9 Então Abisai, filho de Zeruia, disse ao rei:

— Por que este cão morto amaldiçoaria meu senhor, o rei? Deixe que vá até lá e corte a cabeça dele.

10 Mas o rei disse:

— Que tenho eu a ver com vocês, filhos de Zeruia? Deixem que amaldiçoe! Pois, se o Senhor lhe disse: "Amaldiçoe Davi", quem poderia perguntar: "Por que você está fazendo isso?"

11 E Davi disse a Abisai e a todos os seus servos:

— Se o meu próprio filho quer me matar, que dizer desse benjamita? Deixem-no em paz. Que amaldiçoe, pois o Senhor lhe ordenou. 12 Talvez o Senhor olhe para a minha aflição e o Senhor reverta em bênção a maldição que ele está proferindo no dia de hoje.

13 E assim Davi e os seus homens prosseguiam o seu caminho. Também Simei ia pela encosta do monte, ao lado dele, caminhando e amaldiçoando, e atirava pedras e terra contra ele. 14 O rei e todo o povo que ia com ele chegaram exaustos ao Jordão e ali descansaram.

15 Absalão e todo o povo, homens de Israel, entraram em Jerusalém, e Aitofel estava com ele. 16 Quando Husai, o arquita, amigo de Davi, se apresentou a Absalão, disse a ele:

— Viva o rei! Viva o rei!

17 Porém Absalão disse a Husai:

— É esta a sua fidelidade para com o seu amigo Davi? Por que você não foi com o seu amigo?

18 Husai respondeu a Absalão:

— Não! Aquele a quem o Senhor elegeu e que foi escolhido por todo este povo e todos os homens de Israel, dele serei e com ele ficarei. 19 Além disso, a quem serviria eu? Será que não seria ao filho do rei? Como servi ao seu pai, assim servirei a você.

20 Então Absalão perguntou a Aitofel:

— O que vocês aconselham que devemos fazer?

21 Aitofel respondeu a Absalão:

— Tenha relações com as concubinas de seu pai, que ele deixou para cuidar do palácio. Todo o Israel ficará sabendo que você se fez odioso para com o seu pai, e todos os que estão com você ficarão animados.

22 Então armaram uma tenda para Absalão no terraço, e ali, à vista de todo o Israel, ele teve relações com as concubinas de seu pai. 23 O conselho que Aitofel dava, naqueles dias, era como resposta de Deus a uma consulta; tanto Davi como Absalão seguiam os conselhos de Aitofel.

1 ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין׃

2 ויאמר המלך אל ציבא מה אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית המלך לרכב ולהלחם והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר׃

3 ויאמר המלך ואיה בן אדניך ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי׃

4 ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן בעיניך אדני המלך׃

5 ובא המלך דוד עד בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא יצא יצוא ומקלל׃

6 ויסקל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד וכל העם וכל הגברים מימינו ומשמאלו׃

7 וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל׃

8 השיב עליך יהוה כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתו ויתן יהוה את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה׃

9 ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך למה יקלל הכלב המת הזה את אדני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו׃

10 ויאמר המלך מה לי ולכם בני צריה כי יקלל וכי יהוה אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן׃

11 ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי ואף כי עתה בן הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר לו יהוה׃

12 אולי יראה יהוה בעוני והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה׃

13 וילך דוד ואנשיו בדרך ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר׃

14 ויבא המלך וכל העם אשר אתו עיפים וינפש שם׃

15 ואבשלום וכל העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו׃

16 ויהי כאשר בא חושי הארכי רעה דוד אל אבשלום ויאמר חושי אל אבשלם יחי המלך יחי המלך׃

17 ויאמר אבשלום אל חושי זה חסדך את רעך למה לא הלכת את רעך׃

18 ויאמר חושי אל אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל איש ישראל לא אהיה ואתו אשב׃

19 והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך׃

20 ויאמר אבשלום אל אחיתפל הבו לכם עצה מה נעשה׃

21 ויאמר אחיתפל אל אבשלם בוא אל פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך׃

22 ויטו לאבשלום האהל על הגג ויבא אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל׃

23 ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם׃