1 Davi contou os soldados que tinha consigo e pôs sobre eles capitães de mil e capitães de cem. 2 Então Davi enviou o povo: uma terça parte sob o comando de Joabe, outra sob o comando de Abisai, filho de Zeruia e irmão de Joabe, e a outra sob o comando de Itai, o geteu. E o rei disse ao povo:

— Eu também irei com vocês.

3 Mas eles disseram:

— O senhor não deveria ir, porque, se formos obrigados a fugir, não se importarão conosco, nem ainda que metade de nós morra; mas o senhor vale por dez mil de nós. Será melhor que da cidade o senhor nos preste socorro.

4 Davi respondeu:

— O que vocês acharem melhor, isso farei.

O rei se pôs ao lado do portão da cidade, e todo o povo saiu a centenas e a milhares. 5 E o rei deu ordem a Joabe, a Abisai e a Itai, dizendo:

— Por amor a mim, tratem com brandura o jovem Absalão.

Todo o povo ouviu quando o rei dava a ordem a todos os capitães a respeito de Absalão.

6 Assim, o povo saiu ao campo, a encontrar-se com Israel, e a batalha teve lugar na floresta de Efraim. 7 Ali, o povo de Israel foi batido diante dos servos de Davi; e, naquele mesmo dia, houve ali grande derrota, com a perda de vinte mil homens. 8 A batalha se estendeu por toda aquela região, e, naquele dia, a floresta consumiu mais gente do que a espada.

9 Absalão, montado em sua mula, encontrou-se com os homens de Davi. Quando a mula passou debaixo dos ramos de um grande carvalho, a cabeça de Absalão ficou presa nos ramos. Ele ficou pendurado entre o céu e a terra, enquanto a mula, que ele montava, passou adiante. 10 Um homem viu isso e foi dizer a Joabe:

— Eu vi Absalão pendurado num carvalho.

11 Então Joabe disse ao homem que lhe trouxe a notícia:

— O quê?! Você o viu? E por que não o abateu ali mesmo, derrubando-o por terra? Eu teria dado a você dez moedas de prata e um cinto.

12 Mas o homem disse a Joabe:

— Ainda que me pusessem nas mãos mil moedas de prata, não estenderia a mão contra o filho do rei, pois ouvimos muito bem que o rei deu uma ordem ao senhor, a Abisai e a Itai, dizendo: "Poupem o jovem Absalão". 13 Se eu tivesse agido traiçoeiramente contra a vida dele, nada disso poderia ser escondido do rei, e nem mesmo o senhor me defenderia.

14 Então Joabe disse:

— Não vou perder mais tempo com você.

Joabe pegou três dardos e com eles traspassou o coração de Absalão, enquanto ele ainda estava vivo, pendurado no carvalho. 15 Dez jovens, que levavam as armas de Joabe, cercaram Absalão e acabaram de matá-lo. 16 Então Joabe tocou a trombeta, e o povo voltou de perseguir Israel, porque Joabe deteve o povo. 17 Levaram Absalão e o jogaram numa grande cova na floresta. E levantaram sobre ele um enorme monte de pedras. E todo o Israel fugiu, cada um para a sua casa.

18 Ora, quando ainda vivia, Absalão tinha levantado para si uma coluna, que está no vale do Rei, porque dizia: "Não tenho nenhum filho para conservar a memória do meu nome." E deu o seu próprio nome à coluna, que até hoje se chama o Monumento de Absalão.

19 Então Aimaás, filho de Zadoque, disse a Joabe:

— Deixe que eu vá correndo dar ao rei a notícia de que o Senhor Deus já o livrou das mãos de seus inimigos.

20 Mas Joabe lhe disse:

— Hoje você não será o portador de boas notícias. Você poderá fazer isso outro dia, mas hoje não, porque está morto o filho do rei.

21 Então Joabe disse a um etíope:

— Vá e diga ao rei o que você viu.

Ele inclinou-se diante de Joabe e saiu correndo. 22 Porém Aimaás, filho de Zadoque, tornou a falar com Joabe:

— Aconteça o que acontecer, deixe-me também correr atrás do etíope.

Joabe perguntou:

— Por que você quer correr, meu filho, se não terá recompensa pela notícia?

23 Aimaás respondeu:

— Aconteça o que acontecer, vou correr.

Então Joabe lhe disse:

— Corra.

Aimaás correu pelo caminho da planície e passou o etíope.

24 Davi estava sentado entre os dois portões da entrada da cidade. A sentinela subiu ao terraço do portão sobre a muralha e, levantando os olhos, viu que um homem vinha correndo sozinho. 25 A sentinela gritou e avisou o rei. O rei disse:

— Se vem sozinho, traz boas notícias.

E vinha andando e chegando. 26 Então a sentinela viu outro homem que corria e gritou para o porteiro:

— Eis que vem outro homem correndo sozinho.

Então o rei disse:

— Também este traz boas notícias.

27 A sentinela continuou:

— Vejo o jeito de correr do primeiro. Parece ser o jeito de correr de Aimaás, filho de Zadoque.

Então o rei disse:

— Este homem é de bem e trará boas notícias.

28 Aimaás gritou e disse ao rei:

— Paz!

Inclinou-se diante do rei com o rosto em terra e disse:

— Bendito seja o Senhor, seu Deus, que nos entregou os homens que levantaram a mão contra o rei, meu senhor.

29 Então o rei perguntou:

— Vai bem o jovem Absalão?

Aimaás respondeu:

— Vi um grande alvoroço, quando Joabe enviou este seu servo, ó rei, porém não sei o que era.

30 O rei disse:

— Fique ali ao lado e espere.

Ele ficou ao lado e esperou. 31 Então o etíope chegou e disse:

— Boas notícias para o rei, meu senhor! Hoje o Senhor Deus livrou o rei das mãos de todos os que se levantaram contra ele.

32 Então o rei perguntou ao etíope:

— Vai bem o jovem Absalão?

O etíope respondeu:

— Que aquilo que aconteceu com aquele jovem aconteça com os inimigos do rei, meu senhor, e todos os que se levantam contra ele.

33 Então o rei, profundamente comovido, subiu à sala que estava por cima do portão e chorou. E, andando, dizia:

— Meu filho Absalão, meu filho, meu filho Absalão! Quem me dera que eu tivesse morrido em seu lugar, Absalão, meu filho, meu filho!

1 ויפקד דוד את העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות׃

2 וישלח דוד את העם השלשית ביד יואב והשלשית ביד אבישי בן צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ויאמר המלך אל העם יצא אצא גם אני עמכם׃

3 ויאמר העם לא תצא כי אם נס ננוס לא ישימו אלינו לב ואם ימתו חצינו לא ישימו אלינו לב כי עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזיר׃

4 ויאמר אליהם המלך אשר ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל יד השער וכל העם יצאו למאות ולאלפים׃

5 ויצו המלך את יואב ואת אבישי ואת אתי לאמר לאט לי לנער לאבשלום וכל העם שמעו בצות המלך את כל השרים על דבר אבשלום׃

6 ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים׃

7 וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף׃

8 ותהי שם המלחמה נפצות על פני כל הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא׃

9 ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר׃

10 וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את אבשלם תלוי באלה׃

11 ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת׃

12 ויאמר האיש אל יואב ולא אנכי שקל על כפי אלף כסף לא אשלח ידי אל בן המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת אבישי ואת אתי לאמר שמרו מי בנער באבשלום׃

13 או עשיתי בנפשו שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך ואתה תתיצב מנגד׃

14 ויאמר יואב לא כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה׃

15 ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימיתהו׃

16 ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי חשך יואב את העם׃

17 ויקחו את אבשלום וישליכו אתו ביער אל הפחת הגדול ויצבו עליו גל אבנים גדול מאד וכל ישראל נסו איש לאהלו׃

18 ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה׃

19 ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את המלך כי שפטו יהוה מיד איביו׃

20 ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי על בן המלך מת׃

21 ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ׃

22 ויסף עוד אחימעץ בן צדוק ויאמר אל יואב ויהי מה ארצה נא גם אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה זה אתה רץ בני ולכה אין בשורה מצאת׃

23 ויהי מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי׃

24 ודוד יושב בין שני השערים וילך הצפה אל גג השער אל החומה וישא את עיניו וירא והנה איש רץ לבדו׃

25 ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב׃

26 וירא הצפה איש אחר רץ ויקרא הצפה אל השער ויאמר הנה איש רץ לבדו ויאמר המלך גם זה מבשר׃

27 ויאמר הצפה אני ראה את מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן צדוק ויאמר המלך איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא׃

28 ויקרא אחימעץ ויאמר אל המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את האנשים אשר נשאו את ידם באדני המלך׃

29 ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את עבד המלך יואב ואת עבדך ולא ידעתי מה׃

30 ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד׃

31 והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי שפטך יהוה היום מיד כל הקמים עליך׃

32 ויאמר המלך אל הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר קמו עליך לרעה׃

33 וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני׃