1 Um dia Davi perguntou:

— Será que resta ainda alguém da família de Saul, para que eu use de bondade para com ele, por causa de Jônatas?

2 Havia um servo na casa de Saul cujo nome era Ziba. Chamaram-no, pedindo que viesse falar com Davi. O rei perguntou:

— Você é Ziba?

Ele respondeu:

— Sou eu mesmo, seu servo.

3 Então Davi perguntou:

— Existe mais alguém da família de Saul para que eu use da bondade de Deus para com ele?

Ziba respondeu:

— Ainda existe um filho de Jônatas, aleijado de ambos os pés.

Então o rei perguntou:

4 — E onde está ele?

Ziba respondeu:

— Ele está na casa de Maquir, filho de Amiel, em Lo-Debar.

5 Então o rei Davi mandou trazê-lo de Lo-Debar, da casa de Maquir, filho de Amiel.

6 Quando Mefibosete, filho de Jônatas, filho de Saul, chegou diante de Davi, inclinou-se, prostrando-se com o rosto em terra. Davi disse:

— Mefibosete!

Ele respondeu:

— Aqui estou. Às suas ordens!

7 Então Davi lhe disse:

— Não tenha medo, porque serei bondoso com você por causa de Jônatas, seu pai. Vou restituir a você todas as terras de Saul, seu pai, e você sentará sempre à minha mesa para comer.

8 Então Mefibosete se inclinou e disse:

— Quem é este seu servo, para que o meu senhor tenha olhado para um cão morto como eu?

9 Então Davi chamou Ziba, servo de Saul, e lhe disse:

— Tudo o que pertencia a Saul e a toda a casa dele eu dei ao neto de seu senhor. 10 Você, os seus filhos e os seus servos cultivarão a terra para ele e recolherão os frutos, para que a casa de seu senhor tenha o que comer. Porém Mefibosete, neto de seu senhor, sentará sempre à minha mesa para comer.

Ziba tinha quinze filhos e vinte servos. 11 Ziba disse ao rei:

— Farei tudo o que o rei, meu senhor, ordena a este seu servo.

E assim Mefibosete passou a fazer as refeições à mesa de Davi, como um dos filhos do rei. 12 Mefibosete tinha um filho pequeno chamado Mica. Todos os que moravam na casa de Ziba eram servos de Mefibosete. 13 Mefibosete morava em Jerusalém, porque fazia as refeições sempre à mesa do rei. Ele era coxo de ambos os pés.

1 ויאמר דוד הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן׃

2 ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו לו אל דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך׃

3 ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים׃

4 ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר׃

5 וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר׃

6 ויבא מפיבשת בן יהונתן בן שאול אל דוד ויפל על פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך׃

7 ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את כל שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד׃

8 וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני׃

9 ויקרא המלך אל ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן אדניך׃

10 ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים׃

11 ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על שלחני כאחד מבני המלך׃

12 ולמפיבשת בן קטן ושמו מיכא וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת׃

13 ומפיבשת ישב בירושלם כי על שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו׃