1 Depois destas coisas, vi descer do céu outro anjo, que tinha grande autoridade, e a terra se iluminou com a sua glória. 2 Então exclamou com potente voz, dizendo:
— Caiu! Caiu a grande Babilônia! Ela se tornou morada de demônios, refúgio de toda espécie de espírito imundo e esconderijo de todo tipo de ave imunda e detestável, 3 pois todas as nações beberam do vinho do furor da sua prostituição. Com ela se prostituíram os reis da terra. Também os mercadores da terra se enriqueceram à custa da sua luxúria.
4 Ouvi outra voz do céu, dizendo:
"Saiam dela, povo meu,
para que vocês não sejam
cúmplices em seus pecados
e para que os seus flagelos
não caiam sobre vocês.
5 Porque os pecados dela
se acumularam até o céu,
e Deus se lembrou das injustiças
que ela praticou.
6 Retribuam-lhe
como também ela retribuiu,
paguem-lhe em dobro
segundo as suas obras
e, no cálice em que
ela misturou bebidas,
misturem dobrado para ela.
7 O quanto a si mesma
glorificou e viveu em luxúria,
deem a ela em igual medida
tormento e pranto.
Porque ela pensa assim:
‘Estou sentada como rainha.
Não sou viúva.
Nunca saberei o que é pranto!’
8 Por isso, em um só dia
sobrevirão os seus flagelos:
morte, pranto e fome;
e será queimada no fogo,
porque poderoso é o Senhor Deus,
que a julga."
9 Os reis da terra, que com ela se prostituíram e viveram em luxúria, vão chorar e se lamentar por causa dela, quando virem a fumaça do seu incêndio. 10 E, conservando-se de longe, com medo do seu tormento, dizem:
"Ai! Ai de você, grande cidade,
Babilônia, cidade poderosa!
Pois em uma só hora
chegou o seu juízo."
11 E, por causa dela, choram e pranteiam os mercadores da terra, porque ninguém mais compra a sua mercadoria, 12 mercadoria de ouro, de prata, de pedras preciosas, de pérolas, de linho finíssimo, de púrpura, de seda, de escarlate; e toda espécie de madeira odorífera, todo gênero de objeto de marfim, toda qualidade de móvel de madeira cara, de bronze, de ferro e de mármore; 13 e canela de cheiro, especiarias, incenso, perfume, mirra, vinho, azeite, boa farinha, trigo, gado e ovelhas; e de cavalos, de carruagens, de escravos e até almas humanas. 14 Eles dizem:
"O fruto que tanto lhe apeteceu
se afastou de você,
e para você se extinguiu
tudo o que é delicado
e esplêndido,
e nunca mais serão achados."
15 Os mercadores destas coisas, que, por meio dela, se enriqueceram, ficarão de longe, com medo do seu tormento, chorando e pranteando, 16 dizendo:
"Ai! Ai da grande cidade,
que estava vestida
de linho finíssimo,
de púrpura e de escarlate,
enfeitada com ouro,
pedras preciosas e pérolas,
17 porque em uma só hora
ficou devastada
tamanha riqueza!"
E todos os pilotos, e todos aqueles que viajam pelo mar, e marinheiros, e os que ganham a vida no mar ficaram de longe. 18 Então, vendo a fumaça do seu incêndio, gritavam:
— Que cidade se compara à grande cidade?
19 Lançaram pó sobre a cabeça e, chorando e pranteando, gritavam:
"Ai! Ai da grande cidade,
na qual se enriqueceram todos
os que possuíam navios no mar,
à custa da sua riqueza,
porque em uma só hora
foi devastada!
20 Alegrem-se por causa dela,
ó céus,
e também vocês, santos,
apóstolos e profetas,
porque Deus julgou
a causa de vocês contra ela."
21 Então um anjo forte levantou uma pedra do tamanho de uma grande pedra de moinho e lançou-a no mar, dizendo:
"Assim, com ímpeto,
será lançada Babilônia,
a grande cidade,
e nunca mais será achada.
22 Em você nunca mais será ouvido
o som de harpistas,
de músicos, de tocadores de flauta
e de trombeta.
Em você nunca mais se achará
artífice nenhum
de qualquer arte que seja,
e nunca jamais se ouvirá em você
o ruído de pedra de moinho.
23 Também nunca mais brilhará
em você a luz
de uma lamparina,
e nunca mais se ouvirá em você
uma voz de noivo ou de noiva,
pois os seus mercadores
foram os grandes da terra,
porque com a sua feitiçaria
você seduziu todas as nações.
24 E nela foi encontrado
sangue de profetas,
de santos e de todos os que
foram mortos sobre a terra."
1 אחרי כן ראיתי מלאך אחר יורד מן השמים אשר לו שלטן גדול והארץ האירה מכבדו׃
2 ויקרא בקול עז לאמר נפלה נפלה בבל הגדולה ותהי נוה שערים ומשמר לכל רוח טמא ומשמר לכל עוף טמא ונמאס׃
3 כי מיין חמת זנותה שתו כל הגוים ומלכי ארץ זנו עמה וסחרי ארץ משפעת תענגיה העשירו׃
4 ואשמע קול אחר מן השמים האמר צאו ממנה עמי פן תתחברו אל חטאתיה ופן תקחו ממכותיה׃
5 כי חטאתיה הגיעו עד לשמים ויזכר אלהים את עונותיה׃
6 שלמו לה גמולה שגמלה לכם ועשו לה כפלים כפעלה בכוס אשר מסכה מסכו לה כפלים׃
7 כאשר התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה בלבבה אני ישבתי מלכה ולא אהיה אלמנה ואבל לא אראה׃
8 על כן רגע ביום אחד תבאנה מכותיה מות ואבל ורעב ותשרף במו אש כי חזק יהוה אלהים השפט אתה׃
9 ויבכו ויספדו עליה מלכי ארץ אשר זנו והתענגו עמה בראתם את עשן שרפתה׃
10 ומרחוק יעמדו מפני אימת ענויה ואמרו אוי אוי לך בבל העיר הגדולה העיר החזקה כי בשעה אחת בא משפטך׃
11 וסחרי הארץ בכים ומתאבלים עליה כי עתה לא יקנה עוד איש את משא אניותם׃
12 את משא זהב וכסף ואבן יקרה ופנינים ובוץ וארגמן ומשי ושני וכל עצי בשם וכל כלי שנהבים וכל כלי עץ יקר וכלי נחשת וברזל ושיש׃
13 וקנמון וקטרת סמים ומר ולבונה ויין ושמן וסלת וחטים ומקנה וצאן וסוסים ומרכבות וגויות ונפש אדם׃
14 והמגדים מחמד נפשך אזלו ממך וכל שמן ומצהיר אבד ממך ולא תמצאם עוד׃
15 ורכליהם אשר העשירו ממנה יעמדו מרחוק מפני אימת ענויה ובכו והתאבלו׃
16 ואמרו אוי אוי העיר הגדולה המכסה בשש וארגמן ושני ומכללה בזהב ואבן יקרה ופנינים כי בשעה אחת החרב עשר גדול כזה׃
17 וכל חבל וכל בעל מעברת והמלחים וכל עשי מלאכה בים עמדו מרחוק׃
18 ויצעקו בראתם עשן שרפתה לאמר מי בערים כעיר הגדולה׃
19 ויזרקו עפר על ראשיהם ויצעקו בכה וספוד לאמר אוי אוי העיר הגדולה אשר בה העשירו מהונה כל אשר להם אניות בים כי בשעה אחת החרבה׃
20 רנו עליה השמים והשליחים הקדשים והנביאים כי שפט אלהים את משפטכם ממנה׃
21 וישא מלאך נורא אבן גדולה כפלח רכב וישליכה אל תוך הים לאמר ככה תשלך במערצה בבל העיר הגדולה ולא תמצא עוד׃
22 וקול המנגנים בכנור והמזמרים ומחללים בחלילים ומחצרים בחצצרות בל ישמע עוד בתוכך וכל חרש וחשב בל ימצא בך עוד וקול רחים בל ישמע עוד בקרבך׃
23 ואור נר לא יאיר לך עוד וקול חתן וקול כלה לא ישמע בך עוד כי כנעניך היו נכבדי ארץ ובכשפיך תעו כל הגוים׃
24 ובה נמצא דם הנביאים והקדשים וכל הרוגי ארץ׃