1 Ao cumprir-se o dia de Pentecostes, estavam todos reunidos no mesmo lugar. 2 De repente, veio do céu um som, como de um vento impetuoso, e encheu toda a casa onde estavam sentados. 3 E apareceram, distribuídas entre eles, línguas, como de fogo, as quais pousaram sobre cada um deles. 4 Todos ficaram cheios do Espírito Santo e começaram a falar em outras línguas, segundo o Espírito lhes concedia que falassem.

5 Estavam morando em Jerusalém judeus, homens piedosos, vindos de todas as nações debaixo do céu. 6 Assim, quando se fez ouvir aquela voz, afluiu a multidão, que foi tomada de perplexidade, porque cada um os ouvia falar na sua própria língua. 7 Estavam atônitos e se admiravam, dizendo:

— Vejam! Não são galileus todos esses que aí estão falando? 8 Então como os ouvimos falar, cada um em nossa própria língua materna? 9 Somos partos, medos, elamitas e os naturais da Mesopotâmia, Judeia, Capadócia, Ponto e Ásia, 10 da Frígia, da Panfília, do Egito e das regiões da Líbia, nas imediações de Cirene, e romanos que aqui residem, 11 tanto judeus como prosélitos, cretenses e árabes. Como os ouvimos falar sobre as grandezas de Deus em nossas próprias línguas?

12 Todos, atônitos e perplexos, perguntavam uns aos outros:

— O que será que isso quer dizer?

13 Outros, porém, zombando, diziam:

— Estão bêbados!

14 Então Pedro se levantou, junto com os onze, e, erguendo a voz, dirigiu-se à multidão nestes termos:

— Homens da Judeia e todos vocês que moram em Jerusalém, tomem conhecimento disto e prestem atenção no que vou dizer. 15 Estes homens não estão bêbados, como vocês estão pensando, porque são apenas nove horas da manhã. 16 Mas o que está acontecendo é o que foi dito por meio do profeta Joel:

17 "E acontecerá nos últimos dias,

diz Deus,

que derramarei o meu Espírito

sobre toda a humanidade.

Os filhos e as filhas de vocês

profetizarão,

os seus jovens terão visões,

e os seus velhos sonharão.

18 Até sobre os meus servos

e sobre as minhas servas

derramarei o meu Espírito

naqueles dias,

e profetizarão.

19 Mostrarei prodígios

em cima no céu

e sinais embaixo na terra:

sangue, fogo e nuvens de fumaça.

20 O sol se transformará em trevas,

e a lua, em sangue,

antes que venha o grande

e glorioso Dia do Senhor.

21 E acontecerá que todo aquele

que invocar o nome do Senhor

será salvo."

22 — Israelitas, escutem o que vou dizer: Jesus, o Nazareno, homem aprovado por Deus diante de vocês com milagres, prodígios e sinais, os quais o próprio Deus realizou entre vocês por meio dele, como vocês mesmos sabem, 23 a este, conforme o plano determinado e a presciência de Deus, vocês mataram, crucificando-o por meio de homens maus. 24 Porém Deus o ressuscitou, livrando-o da agonia da morte, porque não era possível que fosse retido por ela. 25 Porque Davi fala a respeito dele, dizendo:

"Eu sempre via o Senhor

diante de mim,

porque ele está à minha direita,

para que eu não seja abalado.

26 Por isso, o meu coração

se alegra

e a minha língua exulta;

além disto, também

a minha própria carne

repousará em esperança,

27 porque não deixarás

a minha alma na morte,

nem permitirás que

o teu Santo veja corrupção.

28 Fizeste-me conhecer

os caminhos da vida,

e me encherás de alegria

na tua presença."

29 — Irmãos, permitam-me falar-lhes claramente a respeito do patriarca Davi: ele morreu e foi sepultado, e o seu túmulo permanece entre nós até hoje. 30 Sendo, pois, profeta e sabendo que Deus lhe havia jurado que um dos seus descendentes se assentaria no seu trono, 31 prevendo isto, referiu-se à ressurreição de Cristo, que nem foi deixado na morte, nem o seu corpo experimentou corrupção. 32 Deus ressuscitou este Jesus, e disto todos nós somos testemunhas. 33 Exaltado, pois, à direita de Deus, tendo recebido do Pai a promessa do Espírito Santo, derramou isto que vocês estão vendo e ouvindo. 34 Porque Davi não subiu aos céus, mas ele mesmo afirma:

"Disse o Senhor ao meu Senhor:

‘Sente-se à minha direita,

35 até que eu ponha

os seus inimigos

por estrado dos seus pés.’"

36 — Portanto, toda a casa de Israel esteja absolutamente certa de que a este Jesus, que vocês crucificaram, Deus o fez Senhor e Cristo.

37 Quando ouviram isso, ficaram muito comovidos e perguntaram a Pedro e aos demais apóstolos:

— Que faremos, irmãos?

38 Pedro respondeu:

— Arrependam-se, e cada um de vocês seja batizado em nome de Jesus Cristo para remissão dos seus pecados, e vocês receberão o dom do Espírito Santo. 39 Porque a promessa é para vocês e para os seus filhos, e para todos os que ainda estão longe, isto é, para todos aqueles que o Senhor, nosso Deus, chamar.

40 Com muitas outras palavras deu testemunho e exortava-os, dizendo:

— Salvem-se desta geração perversa.

41 Então os que aceitaram a palavra de Pedro foram batizados, havendo um acréscimo naquele dia de quase três mil pessoas.

42 E perseveravam na doutrina dos apóstolos e na comunhão, no partir do pão e nas orações. 43 Em cada alma havia temor; e muitos prodígios e sinais eram feitos por meio dos apóstolos. 44 Todos os que criam estavam juntos e tinham tudo em comum. 45 Vendiam as suas propriedades e bens, distribuindo o produto entre todos, à medida que alguém tinha necessidade. 46 Diariamente perseveravam unânimes no templo, partiam pão de casa em casa e tomavam as suas refeições com alegria e singeleza de coração, 47 louvando a Deus e contando com a simpatia de todo o povo. Enquanto isso, o Senhor lhes acrescentava, dia a dia, os que iam sendo salvos.

1 וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

2 ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

3 ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

4 וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

5 ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

6 ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

7 וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

8 ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

9 פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

10 פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

11 כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

12 וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

13 ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

14 אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

15 כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

16 אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

17 והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

18 וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

19 ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

20 השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

21 והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

22 אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

23 אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

24 והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

25 כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

26 לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

27 כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

28 תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

29 אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

30 והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

31 לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

32 את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

33 ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

34 כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

35 עד אשית איביך הדם לרגליך׃

36 לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

37 ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

38 ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

39 כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

40 ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

41 ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

42 ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

43 ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

44 וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

45 ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

46 ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

47 ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃