1 E Saulo consentia na morte de Estêvão.

Naquele dia, teve início uma grande perseguição contra a igreja em Jerusalém. Todos, exceto os apóstolos, foram dispersos pelas regiões da Judeia e da Samaria. 2 Alguns homens piedosos sepultaram Estêvão e fizeram grande lamentação por ele. 3 Saulo, porém, queria destruir a igreja. Indo de casa em casa, arrastava homens e mulheres, lançando-os na prisão.

4 Enquanto isso, os que foram dispersos iam por toda parte pregando a palavra. 5 Filipe foi à cidade de Samaria e anunciava Cristo ao povo dali. 6 As multidões, unânimes, davam atenção às coisas que Filipe dizia, ouvindo-as e vendo os sinais que ele fazia. 7 Pois os espíritos imundos, gritando em alta voz, saíam de muitos que estavam possuídos por eles; e muitos paralíticos e coxos foram curados. 8 E houve grande alegria naquela cidade.

9 Havia naquela cidade um homem chamado Simão, que praticava artes mágicas e deixava o povo de Samaria admirado. Dizia ser alguém muito importante, 10 e todos lhe davam ouvidos, do menor ao maior, dizendo:

— Este homem é o poder de Deus, chamado "o Grande Poder".

11 Davam atenção a ele porque durante muito tempo os havia impressionado com as suas artes mágicas. 12 Quando, porém, deram crédito a Filipe, que os evangelizava a respeito do Reino de Deus e do nome de Jesus Cristo, iam sendo batizados, tanto homens como mulheres. 13 O próprio Simão abraçou a fé e, tendo sido batizado, acompanhava Filipe de perto, observando extasiado os sinais e grandes milagres praticados.

14 Quando os apóstolos, que estavam em Jerusalém, ouviram que o povo de Samaria tinha recebido a palavra de Deus, enviaram-lhes Pedro e João. 15 Chegando ali, oraram por eles para que recebessem o Espírito Santo, 16 pois o Espírito ainda não havia descido sobre nenhum deles. Tinham apenas sido batizados em nome do Senhor Jesus. 17 Então lhes impuseram as mãos, e eles receberam o Espírito Santo.

18 Quando Simão viu que, pelo fato de os apóstolos imporem as mãos, era concedido o Espírito Santo, ofereceu-lhes dinheiro, 19 dizendo:

— Deem também a mim este poder, para que a pessoa sobre a qual eu impuser as mãos receba o Espírito Santo.

20 Mas Pedro respondeu:

— Que o seu dinheiro seja destruído junto com você, pois você pensou que com ele poderia adquirir o dom de Deus! 21 Não existe porção nem parte para você neste ministério, porque o seu coração não é reto diante de Deus. 22 Portanto, arrependa-se desse mal e ore ao Senhor. Talvez ele o perdoe por esse intento do seu coração. 23 Pois vejo que você está cheio de inveja e preso em sua maldade.

24 Simão disse aos apóstolos:

— Peço que vocês orem ao Senhor por mim, para que não me sobrevenha nada do que vocês disseram.

25 Eles, porém, tendo dado o seu testemunho e pregado a palavra do Senhor, voltaram para Jerusalém e evangelizavam muitas aldeias dos samaritanos.

26 Um anjo do Senhor disse a Filipe:

— Levante-se e vá para o Sul, no caminho que desce de Jerusalém a Gaza; este se acha deserto. 27 Filipe se levantou e foi.

Havia um etíope, eunuco, alto oficial de Candace, rainha dos etíopes, o qual era superintendente de todo o seu tesouro. Ele tinha vindo adorar em Jerusalém 28 e estava regressando ao seu país. E, assentado na sua carruagem, vinha lendo o profeta Isaías. 29 Então o Espírito disse a Filipe:

— Aproxime-se dessa carruagem e acompanhe-a.

30 Correndo para lá, Filipe ouviu que o homem estava lendo o profeta Isaías. Então perguntou:

— O senhor entende o que está lendo?

31 Ele respondeu:

— Como poderei entender, se ninguém me explicar?

E convidou Filipe a subir e sentar-se ao seu lado. 32 Ora, a passagem da Escritura que ele estava lendo era esta:

"Foi levado como ovelha

ao matadouro;

e, como um cordeiro mudo

diante do seu tosquiador,

ele não abriu a boca.

33 Na sua humilhação,

lhe negaram justiça;

quem poderá falar

da sua descendência?

Porque a vida dele

é tirada da terra."

34 Então o eunuco disse a Filipe:

— Peço que você me explique a quem se refere o profeta. Fala de si mesmo ou de outra pessoa?

35 Então Filipe explicou. E, começando com esta passagem da Escritura, anunciou-lhe a mensagem de Jesus.

36 Seguindo pelo caminho, chegaram a certo lugar onde havia água. Então o eunuco disse:

— Eis aqui água. O que impede que eu seja batizado?

37 [Filipe respondeu:

— É lícito, se você crê de todo o coração.

Então ele disse:

— Creio que Jesus Cristo é o Filho de Deus.]

38 Então mandou parar a carruagem, ambos desceram à água, e Filipe batizou o eunuco. 39 Quando saíram da água, o Espírito do Senhor arrebatou Filipe, e o eunuco não o viu mais; e este foi seguindo o seu caminho, cheio de alegria. 40 Mas Filipe foi visto outra vez em Azoto; e, seguindo viagem, evangelizava todas as cidades até chegar a Cesareia.

1 ושאול גם הוא היה רצה בהרגתו ותהי ביום ההוא רדיפה גדולה על הקהלה אשר בירושלים ויפצו כלם בערי יהודה ושמרון לבד מן השליחים׃

2 וישאו אנשים חסידים את אסטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול׃

3 ושאול החריב את הקהלה וישוטט בבתים ויסחב משם אנשים ונשים ויסגירם לכלא׃

4 והנפוצים עברו בארץ ויבשרו את הדבר׃

5 ופילפוס ירד אל עיר שמרון ויכרז להם את המשיח׃

6 ויקשב המון העם בלב אחד אל אמרי פילפוס בשמעם ובראותם את האתות אשר עשה׃

7 כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים ופסחים וירפאו׃

8 ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא׃

9 ואיש אחד ושמו שמעון היה מלפנים בעיר מכשף ומשמים את עם שמרון באמרו על נפשו כי גדול הוא׃

10 ויקשיבו אליו מקטנם ועד גדולם לאמר זה הוא גבורת האלהים הגדולה׃

11 ויקשיבו אליו על היותו משמים אותם בכשפיו ימים רבים׃

12 ויהי כאשר האמינו לפילפוס בבשרו את מלכות האלהים ואת שם ישוע המשיח ויטבלו אנשים ונשים׃

13 ויאמן שמעון גם הוא ויטבל וידבק בפילפוס וירא את האתות והמפתים הגדלים אשר נעשו וישתומם׃

14 וישמעו השליחים אשר בירושלים כי קבלה שמרון את דבר האלהים וישלחו אליהם את פטרוס ואת יוחנן׃

15 וירדו שמה ויתפללו בעדם אשר יקבלו את רוח הקדש׃

16 כי הרוח לא צלחה עד עתה על אחד מהם והם רק נטבלים בשם האדון ישוע׃

17 ויסמכו את ידיהם עליהם ויקבלו את רוח הקדש׃

18 ויהי בראות שמעון כי בסמיכות ידי השליחים נתן רוח הקדש ויבא לפניהם כסף׃

19 ויאמר תנו נא גם לי את היכלת הזאת אשר יקבל את רוח הקדש כל אשר אשים עליו את ידי׃

20 ויאמר אליו פטרוס כספך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את מתת האלהים׃

21 אין לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני האלהים׃

22 ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אל האלהים אולי תסלח לך מזמת לבבך׃

23 כי ראה אנכי כי באת לידי מרורת רוש וחרצבות רשע׃

24 ויען שמעון ויאמר העתירו אתם בעדי אל יהוה לבלתי בוא עלי דבר מכל אשר אמריתם׃

25 והמה אחרי אשר העידה ודברו את דבר יהוה שבו ירושלים ויבשרו את הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרונים׃

26 וידבר מלאך יהוה אל פילפוס לאמר קום לך הנגבה על הדרך הירדת מירושלים עזתה והיא חרבה׃

27 ויקם וילך והנה איש כושי והוא סריס ושליט לקנדק מלכת כוש וממנה על כל גנזיה אשר עלה אל ירושלים להשתחות׃

28 ויהי בשובו והוא ישב על מרכבתו וקרא בספר ישעיה הנביא׃

29 ויאמר הרוח אל פילפוס גשה והלוה על המרכבה הזאת׃

30 וירץ פילפוס אליה וישמע אתו קרא בספר ישעיה הנביא ויאמר הגם תבין את אשר אתה קורא׃

31 ויאמר ואיככה אוכל אם אין איש אשר יורני ויבקש מאת פילפוס לעלות ולשבת אצלו׃

32 וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו׃

33 בעצר משפטו לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזרו מארץ חייו׃

34 ויען הסריס ויאמר אל פילפוס אשאלה ממך על מי הנביא מדבר את זאת על נפשו או על איש אחר׃

35 ויפתח פילפוס את פיו ויחל מן הכתוב הזה ויבשר אותו את ישוע׃

36 ויהי בעברם בדרך ויבאו אל מקום מים ויאמר הסריס הנה מים מה ימנעני מהטבל׃

37 ויאמר פילפוס אם מאמין אתה בכל לבבך מתר לך ויען ויאמר אני מאמין כי ישוע המשיח בן האלהים הוא׃

38 ויצו להעמיד את המרכבה וירדו שניהם אל תוך המים פילפוס והסריס ויטבל אותו׃

39 ויהי כי עלו מן המים וישא רוח יהוה את פילפוס ולא יסף הסריס לראותו כי הלך לדרכו שמח׃

40 ופילפוס נמצא באשדוד ויעבר ויבשר בכל הערים עד באו לקסרין׃