1 Tudo tem o seu tempo

determinado,

e há tempo para todo propósito

debaixo do céu:

2 há tempo de nascer

e tempo de morrer;

tempo de plantar

e tempo de arrancar

o que se plantou;

3 tempo de matar

e tempo de curar;

tempo de derrubar

e tempo de construir;

4 tempo de chorar

e tempo de rir;

tempo de prantear

e tempo de saltar de alegria;

5 tempo de espalhar pedras

e tempo de ajuntar pedras;

tempo de abraçar

e tempo de deixar de abraçar;

6 tempo de procurar

e tempo de perder;

tempo de guardar

e tempo de jogar fora;

7 tempo de rasgar

e tempo de costurar;

tempo de ficar calado

e tempo de falar;

8 tempo de amar

e tempo de odiar;

tempo de guerra

e tempo de paz.

9 Que proveito tem o trabalhador naquilo com que se afadiga? 10 Vi o trabalho que Deus impôs aos filhos dos homens, para com ele os afligir. 11 Deus fez tudo formoso no seu devido tempo. Também pôs a eternidade no coração do ser humano, sem que este possa descobrir as obras que Deus fez desde o princípio até o fim. 12 Sei que não há nada melhor para o ser humano do que alegrar-se e aproveitar a vida ao máximo. 13 Sei também que poder comer, beber e desfrutar o que se conseguiu com todo o trabalho é dom de Deus. 14 Sei que tudo o que Deus faz durará eternamente, sem que nada possa ser acrescentado nem tirado, e que Deus faz isto para que as pessoas o temam. 15 O que é já foi, e o que será também já foi; Deus fará vir outra vez o que já passou.

16 Vi ainda debaixo do sol que no lugar do juízo reinava a maldade e no lugar da justiça havia mais maldade. 17 Então eu disse a mim mesmo: "Deus julgará o justo e o ímpio; porque há um tempo para todo propósito e para toda obra." 18 Eu disse mais: "Isto é por causa dos filhos dos homens, para que Deus os prove, e eles vejam que são em si mesmos como os animais." 19 Porque o mesmo que acontece com os filhos dos homens acontece com os animais: como morre um, assim morre o outro. Todos têm o mesmo fôlego de vida, e o ser humano não tem nenhuma vantagem sobre os animais. Porque tudo é vaidade. 20 Todos vão para o mesmo lugar; todos procedem do pó e ao pó voltarão. 21 Quem sabe se o fôlego de vida dos filhos dos homens se dirige para cima e o dos animais para baixo, para a terra? 22 Assim, percebi que não há nada melhor para o ser humano do que desfrutar do seu trabalho, porque essa é a sua recompensa. Pois quem o fará voltar para ver o que será depois dele?

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

12 ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

17 אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

18 אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

21 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃